קותימאן ממשיך לחפש את הגרוב

עשרים שנה אחרי שיתוף הפעולה הראשון עם דקל, האלבום החדש – Hope מציג צד חם, ישיר ומלודי יותר של אחד היוצרים המסקרנים שצמחו כאן

מאת אבירן שפר, צילום: שי פרנקו

יש אמנים שמזוהים עם סגנון מסוים, ויש אמנים שמזוהים עם דרך מחשבה. קותימאן שייך לקבוצה השנייה.
כבר כמעט שני עשורים שאופיר קותיאל, המוכר יותר כקותימאן, נע בין Fאנק, סול, ג’אז, פסיכדליה, אלקטרוניקה ומוזיקת עולם, בלי להרגיש מחויב לאף ז’אנר ובלי להישמע כמו אף אחד אחר.

עבור רבים, השם קותימאן עדיין מתקשר בראש ובראשונה לפרויקט ThruYou, סדרת המאש אפים האינטרנטית שהפכה ב-2009 לתופעה עולמית. קותיאל לקח סרטוני יוטיוב של נגנים וזמרים אנונימיים מרחבי העולם, פירק אותם לגורמים והרכיב מהם יצירות חדשות. זה היה רגע נדיר שבו חדשנות טכנולוגית ומוזיקליות נפגשו באופן טבעי לחלוטין, והפרויקט אף זכה להכרה בינלאומית כשנבחר לאחת ההמצאות הבולטות של השנה על ידי מגזין Time.

אבל מי שעוקב אחרי קותימאן יודע ש-ThruYou היה רק תחנה אחת במסלול יצירתי רחב הרבה יותר. מאז אלבום הבכורה שלו ב-2007 הוא בנה קטלוג עשיר ומגוון, עם אלבומים כמו Wachaga, 6AM ו-Open, שהרחיבו בהדרגה את גבולות השפה המוזיקלית שלו. לאורך השנים הוא הפך לדמות ייחודית בנוף המקומי והבינלאומי, אמן שמצליח לחבר בין גרובים אפריקאיים, סול אמריקאי, פסיכדליה אנטולית, ג’אז רוחני וסאונד קולנועי רחב יריעה מבלי שהחיבור יישמע מאולץ.

בשנים האחרונות נדמה היה שקותימאן נמשך יותר ויותר לעולמות אינסטרומנטליים ואווירתיים. הוא המשיך ליצור, להופיע ולפתח פרויקטים אודיו ויזואליים, אבל לא תמיד הציב את השיר במרכז. דווקא בגלל זה Hope, האלבום החדש שהקליט עם דקל, מרגיש כמו מהלך מעניין במיוחד.

דקל, שותפו ליצירה, מביא איתו אהבה ברורה לרטרו סול, לפופ פסיכדלי ול-R&B אלטרנטיבי. החיבור בין השניים אינו חדש. למעשה, Hope מציין עשרים שנה מאז שיתוף הפעולה הראשון ביניהם. הזמן שעבר ניכר במוזיקה.
אין כאן ניסיון להרשים בכוח או להוכיח תחכום. להפך. התחושה היא של שני יוצרים ותיקים שכבר לא צריכים להוכיח דבר, ולכן יכולים להתמקד במה שחשוב באמת: שירים טובים, עיבודים מדויקים ואווירה שנבנית בסבלנות.

האלבום נע בין קטעים אינסטרומנטליים חלומיים לבין שירים מלאי נשמה, ומציג גרסה נגישה יחסית של העולם המוזיקלי של קותימאן. הסאונד נשען על כלי נגינה חיים, שכבות עשירות של עיבודים ותחושת חמימות שקשה לפספס. במקום החיפוש אחר הפתעה או שיבוש, Hope מחפש חיבור רגשי. הוא נשמע כמו אלבום שנבנה מתוך אמון הדדי בין שני מוזיקאים שמכירים היטב זה את זה.

אחד השירים הבולטים באלבום הוא Let Your Love, שמחבר בין מסורות שונות של מוזיקת נשמה. אפשר לשמוע בו הדים של מוטאון וסטאקס, לצד פסיכדליה רכה ופופ מלודי שמזכיר לעיתים את הביטלס. במקביל, ההפקה נשארת עדכנית ומחוברת לרוח התקופה, עם אותו איזון עדין בין נוסטלגיה לבין צליל עכשווי.

בעידן שבו חלק גדול מהמוזיקה נוצר במהירות ומכוון בעיקר לתפוס תשומת לב מיידית, Hope מציע משהו אחר. זה אלבום שלא ממהר לשום מקום. הוא נשען על נגינה, על סבלנות ועל מלאכת מחשבת של סאונד. עבור מי שמכיר את קותימאן, זו הזדמנות לפגוש פרק נוסף בהתפתחות של יוצר שלא מפסיק להשתנות. עבור מי שעדיין לא נכנס לעולמו, זו יכולה להיות דווקא נקודת פתיחה מצוינת.

• קותימאן ממשיך לחפש את הגרוב
• סיינה ספירו: הקול העוצמתי של הדור החדש יוצא לאור
• ג’נגו סופר עד עשר
• פטיפון סוני למתחילים: LX310BT או LX5BT?
• The Köln Concert: הדגמה חיה למה שאפשר לעשות עם פסנתר בלבד ולהשאר מרתקים