קונן גריי חוזר הביתה

ב- Wishbone Deluxe, כוכב הפופ שהתחיל את דרכו ביוטיוב חוזר לזיכרונות הילדות, לשברונות הלב ולצליל הנוסטלגי של שנות התשעים, עכשיו גם במהדורת 2LP צבעונית ומורחבת

מאת אבירן שפר, צילום: @dillonmatthewc4

יש אמנים שהקריירה שלהם מתחילה באולפן הקלטות, ויש כאלה שמתחילים בחדר השינה, עם מחשב, מיקרופון זול ותחושה שיש להם משהו להגיד. קונן גריי שייך בבירור לקבוצה השנייה. עוד לפני שהיה כוכב פופ, הוא היה נער מטקסס שהעלה ליוטיוב סרטונים על החיים בפרברים, בדידות, אהבה, חרדה והתבגרות. השיר “Idle Town“, שהקליט בעצמו, הפך לוויראלי והיה נקודת הזינוק לקריירה מוזיקלית שהובילה אותו בסופו של דבר אל הבמות הגדולות ואל מיליוני מאזינים ברחבי העולם.

גריי נולד בקליפורניה בשנת 1998, לאב ממוצא אירי ולאם יפנית. בילדותו חי תקופה ביפן, ובהמשך המשפחה חזרה לארצות הברית. לאחר גירושי הוריו, ילדותו התאפיינה במעברים רבים, עד שבסופו של דבר השתקע בג’ורג’טאון, טקסס, המקום שאותו הוא מגדיר במידה רבה כביתו. החוויה של להיות ילד מעורב, שקט ולא תמיד שייך, בתוך עיירה אמריקאית שמרנית למדי, הפכה לחומר הגלם של המוזיקה שלו.

הדבר המעניין אצל גריי הוא שהסיפור האישי מעולם לא נשאר רק ביוגרפיה. הוא הפך אותו לשפה מוזיקלית. השירים הראשונים שלו עסקו בתחושת זרות, אהבה חד-צדדית, חברות שהתפרקה והפער שבין איך שאנחנו רוצים להיראות לבין מה שאנחנו מרגישים בפנים. ה-EP הראשון שלו, Sunset Season, סימן אותו כקול מרכזי של מה שכונה אז “sad boy pop”, אבל גם חשף את אחד הכישורים הגדולים שלו: לקחת רגשות מאוד פרטיים ולהפוך אותם לשירי פופ שקל למאזין לזהות בהם את עצמו.

ב-2020 הגיע Kid Krow, אלבום הבכורה המלא שלו, עם “Maniac” ו-“Heather”. האחרון הפך בהדרגה
ללהיט ענק לאחר שצבר תאוצה בטיקטוק, והיה לשיר הראשון של גריי שנכנס ל-Billboard Hot 100.
Kid Krow עצמו הגיע למקום החמישי ב-Billboard 200 והפך אותו מכוכב אינטרנט מבטיח לשם משמעותי בפופ האמריקאי.

מאז הספיק גריי להוציא את Superache ב-2022 ואת Found Heaven ב-2024, כשהוא הולך ומתרחק מהתבנית הצרה של “זמר נוער עצוב” ומרחיב את העולם המוזיקלי שלו. Found Heaven לקח אותו לכיוון פופי יותר, עם השפעות של אייטיז, בעוד שב-Wishbone הוא פנה דווקא אל שנות התשעים, אל פופ-רוק, אל הגיטרות ואל הצליל של מוזיקה אמריקאית נוסטלגית יותר.

וזה בדיוק המקום שבו Wishbone הופך למעניין.

האלבום המקורי יצא באוגוסט 2025, והוא האלבום הרביעי של גריי. הוא נוצר במשך כשנתיים, בחלקן תוך כדי סיבוב ההופעות של Found Heaven, ומרגישים בו ניסיון לחזור אל משהו אישי ופחות מלוטש. גריי עצמו תיאר את האלבום כמעין חזרה הביתה, והחזרה הזו הייתה גם ממשית: חלק משמעותי מהעולם הוויזואלי של האלבום צולם בג’ורג’טאון, טקסס, המקום שבו גדל.

הסינגלים “This Song”, “Vodka Cranberry” ו-“Caramel” מספרים יחד סיפור של אהבה, קיץ, תשוקה, בלבול ושברון לב. לראשונה גריי גם נתן ביטוי ויזואלי מפורש לרומן קווירי, כאשר בסדרת הקליפים הוא מגלם לצד חברו קורי פוגלמניס סיפור אהבה בין שני צעירים. זה מהלך משמעותי עבור אמן שהעיסוק בזהות, שייכות ואהבה לא ממומשת היה חלק מהכתיבה שלו כמעט מההתחלה.

אבל Wishbone אינו אלבום שמבקש להישאר בעבר. להפך. יש בו מבט לאחור שמאפשר לגריי להתמודד עם העבר כדי להתקדם הלאה. “Actor” פותח את האלבום עם דימוי של אדם שמסתתר מאחורי מסכה. “This Song” עוסק בתקווה ובכמיהה, “Vodka Cranberry” ובמיוחד “Romeo” עוברים אל המקומות הכואבים והכועסים יותר של מערכת יחסים שמתפרקת. בהמשך מגיעים “Class Clown”, “Nauseous”, “Caramel” ו-“Connell”, שכל אחד מהם מוסיף עוד שכבה לסיפור של אהבה, אובדן והתבגרות. האלבום נסגר ב-“Care”, שיר שמגיע לנקודה שבה אפשר להכיר בכאב בלי להישאר כלואים בתוכו.

ועכשיו מגיע Wishbone Deluxe.

המהדורה המורחבת מוסיפה חמישה שירים לאלבום המקורי: “Do I Dare”, “House That Always Rains”, “Door”, “Moths” ו-“The Best”. בכך היא מרחיבה את העולם של האלבום מ-12 ל-17 רצועות, ולא מסתפקת בתוספת שולית שנועדה רק להצדיק מהדורה חדשה. “The Best” ו-“Door” במיוחד ממשיכים את העיסוק של גריי במערכות יחסים, בזיכרונות ובפער שבין מה שרצינו שיקרה לבין מה שקרה בפועל.

הגרסה שמגיעה לאוזן היא מהדורת 2LP בצבע Cobalt & Black Marble, תחת Republic Records. ארבעה הצדדים כוללים את 12 שירי האלבום המקורי, ואילו הצד הרביעי מוקדש לחמשת שירי הדלוקס.

וזה גם פורמט שמתאים מאוד ל-Wishbone. זה אלבום שנשען לא מעט על אווירה, על גיטרות ועל תחושה של אלבום פופ שלם ולא רק אוסף סינגלים. המעבר לצד השני של התקליט, ואז לצד השלישי והרביעי, מאפשר למעשה לחוות את הסיפור כיצירה רציפה יותר, במקום לדלג בין שירים בפלייליסט.

קונן גריי כבר מזמן אינו רק “הבחור שהצליח בטיקטוק”. הוא מייצג מסלול שהפך כמעט לסיפור קלאסי של מוזיקת הפופ בעידן האינטרנט: נער שמתחיל ליצור לבד, מוצא קהל ברשת בזכות כנות יוצאת דופן, מצליח לתרגם את האינטימיות של היוטיוב לקריירה בינלאומית, ואז מנסה לגלות מה נשאר ממנו אחרי שהאלגוריתם כבר לא צריך לספר את הסיפור.

ב-Wishbone התשובה שלו היא מוזיקה שמביטה לאחור בלי להיתקע בעבר. יש כאן פופ מלודי, נוסטלגיה של שנות התשעים, רומנטיקה, שברון לב, זהות ובעיקר כתיבה שממשיכה את הדבר שהפך אותו למעניין מלכתחילה: היכולת לגרום לסיפור מאוד אישי להישמע כאילו הוא קרה גם לך.

עכשיו גם על ויניל, במהדורת Deluxe כפולה ומרהיבה.

• My Chemical Romance – The Black Parade: עשרים שנה של תיאטרון, דרמה והמנונים שחורים
• חדש על המדף, אוקטובר 2026
• The Human League – Dare: האלבום שלימד את העתיד לרקוד
• 1996: השנה שבה האלקטרוניקה הפסיקה להישמע כמו דבר אחד
• 1996 במוזיקה: האלבומים הגדולים של השנה