הילה רוח מגיעה גם לויניל עם “שחור זוהר”

האלבום הרביעי של הילה רוח, שיצא בתחילת השנה, מקבל סוף סוף את הפורמט האנלוגי וממשיך את אחד הקולות המזוהים והייחודיים ברוק הישראלי העכשווי

מאת אבירן שפר, צילום: שי פרנקו

28 בספטמבר 2026

אחד האלבומים הבולטים של השנה מגיע עכשיו גם למדף התקליטים. “שחור זוהר”, אלבומה הרביעי של הילה רוח, שיצא בתחילת השנה, רואה אור במהדורת ויניל ומקבל בכך את הפורמט שהיה חסר עד עכשיו לאלבום שכבר הספיק להפוך לחלק משמעותי מהשיח סביב המוזיקה הישראלית של 2026.

רוח, שפועלת כבר שנים באזור שבו רוק, פוסט-פאנק, אלקטרוניקה ופופ אלטרנטיבי נפגשים, בנתה לעצמה קול שקשה לבלבל עם אחרים. גם ב”שחור זוהר” היא ממשיכה לכתוב מתוך נקודת מבט אישית מאוד, אבל כזו שמצליחה ללכוד משהו רחב יותר: חרדה, עייפות, זוגיות, מלחמה, ניסיון להמשיך לחיות בתוך מציאות לא ממש הגיונית, ולצד כל אלה גם הומור, רוך ורגעים של תקווה.

זה אלבום רחב יחסית, הכולל 15 שירים, ובהפקתם של גילברט ברויד ואורי קוטנר. הוא נע בין קטעים קצרים וישירים לבין שירים שמאפשרים לעצמם להיבנות לאט יותר, כשהמעבר בין רעש לשקט, בין מלודיה נגישה לבין רגעים מעט יותר משונים, הוא חלק מהשפה של האלבום.

גם השם “שחור זוהר” מתאר היטב את המתח שמתקיים בתוכו. זה אינו אלבום שמנסה להחליק את הקצוות או להפוך את התקופה שבה נוצר לסיפור מסודר. להפך. רוח לוקחת את הבלבול, המועקה והאבסורד של החיים כאן ומכניסה אותם לתוך שירים שהם לפעמים אפלים מאוד, אבל כמעט תמיד משאירים איזשהו סדק פתוח לאור.

בחודשים שחלפו מאז יציאתו, השירים מהאלבום כבר מצאו את דרכם להופעות, לרדיו ולפלייליסטים, ו”שחור זוהר” ביסס את מקומו כעוד שלב בהתפתחות של רוח כאחת היוצרות המרכזיות בסצנת האינדי הישראלית. עכשיו, עם הגעת הויניל, אפשר גם להחזיק את האלבום ביד, להפוך את העטיפה, להניח את המחט ולתת ל-15 השירים האלה להישמע ברצף, כפי שאלבום מהסוג הזה מבקש.

• 1996: השנה שבה האלקטרוניקה הפסיקה להישמע כמו דבר אחד
• 1996 במוזיקה: האלבומים הגדולים של השנה
• ישי ברגר חוזר ל־1996: השנה שבה הפאנק בער בכל הכיוונים
• 1996 הבחירות של ליאור
• Alice In Chains – MTV Unplugged חוזר לתקליט, 30 שנה אחרי