שלושים שנה ל The Bends: האלבום שבו רדיוהד מצאה את הקול שלה

בין בריטפופ לגראנג’ מתפורר, האלבום השני של רדיוהד סימן תפנית דרמטית בקריירה של הלהקה והפך לאחד מאלבומי הרוק המשפיעים של אמצע שנות התשעים

מאת דניאל גולדברג

לפני שלושים שנה בדיוק הוציאה להקה בריטית צעירה בתחילת דרכה בשם רדיוהד את אלבומה השני, The Bends.
זה היה הרבה יותר מסתם עוד אלבום המשך. מדובר ברגע מכריע בקריירה של הלהקה, רגע שבו היא שינתה כיוון מוזיקלי, עיצבה לעצמה זהות ברורה יותר וגם הצליחה לשנות את האופן שבו התקשורת והקהל הסתכלו עליה. בדיעבד אפשר לומר שזה גם היה אחד האלבומים שעזרו לעצב את הלך הרוח של הרוק האלטרנטיבי באמצע שנות התשעים.

תחילת האביב של 1995 הייתה תקופה מיוחדת למדי. במזרח התיכון נשבו אז רוחות נדירות של אופטימיות ושלום. בטלוויזיה האמריקאית התנהל אחד הקרבות הגדולים של עולם הסיטקומים, כאשר “סיינפלד” ו”חברים” נאבקו על תשומת הלב של הצופים. ובעולם הרוק עצמו נדמה היה שמשהו חדש מתחיל להיוולד. מותו של קורט קוביין שנה קודם לכן סימן את סופו של עידן הגראנג’ הקלאסי, אבל לא את סופו של הרוק האלטרנטיבי. הסגנון פשוט שינה צורה.

בבריטניה באותה תקופה שלט ללא עוררין הבריטפופ. הקרב המתוקשר בין אואזיס לבלר מילא כותרות בעיתונים והפך את הרוק הבריטי לשיחת היום. במקביל, להקות כמו פאלפ וסוויד זכו לפופולריות עצומה והציגו גרסה חדשה, צבעונית ולעיתים אירונית יותר של רוק בריטי. בתוך הסצנה הזו פעלה גם להקה צעירה יחסית ממחוז אוקספורדשייר בשם רדיוהד, שבאותו שלב עדיין חיפשה את מקומה.

אלבום הבכורה של הלהקה, Pablo Honey, לא התקבל בהתלהבות גדולה על ידי המבקרים. מבחינת רבים הוא נשמע כמו ניסיון בריטי מעט חיוור לחקות את הסערה שהביאה נירוונה. רק שיר אחד הצליח לפרוץ באמת מתוך האלבום הזה. “Creep” הפך ללהיט ענק, למרות שבתחילה גם הוא התקשה למצוא את דרכו אל תחנות הרדיו. בישראל, בין היתר בזכות יואב קוטנר והפרסומת הזכורה עם יעל אבקסיס, השיר קיבל דחיפה משמעותית והפך ללהיט גדול במיוחד.

למרות ההצלחה של השיר, רבים עדיין ראו ברדיוהד להקה של להיט אחד בלבד. לכן כאשר The Bends יצא בשנת 1995, ההפתעה הייתה גדולה. האלבום הזה הציג להקה אחרת לגמרי. בטוחה יותר בעצמה, מגובשת יותר מבחינה מוזיקלית ובעיקר עמוקה יותר מבחינה רגשית.

עבור מיליוני מאזינים ברחבי העולם זו הייתה נקודת הפריצה האמיתית של רדיוהד. האלבום הצליח לגעת בקהל רחב והפך את הלהקה לשם משמעותי בסצנת הרוק האלטרנטיבי. גם היום, שלושה עשורים אחרי, קשה למצוא אוהד רוק שלא מכיר את האלבום הזה ולא מעריך את תרומתו.

מצד אחד, עבור חלק מהמעריצים השרופים של רדיוהד, The Bends עדיין איננו האלבום שמייצג בצורה הטובה ביותר את הסאונד המאוחר וההרפתקני של הלהקה. אלבומים כמו OK Computer או Kid A ייקחו את רדיוהד למקומות ניסיוניים הרבה יותר. אבל דווקא בגלל זה יש משהו מיוחד ב The Bends. זה האלבום שבו הלהקה עומדת בדיוק על קו התפר בין רוק אלטרנטיבי קלאסי לבין העתיד האמנותי המסקרן שלה.

אחד הדברים הבולטים ביותר באלבום הוא כמות השירים הזכירים והאהובים שבו. יש לא מעט מי שטוענים שזה האלבום של רדיוהד עם הכי הרבה להיטים. הרשימה באמת מרשימה. שירים כמו Just ו My Iron Lung מציגים רוק חד, גיטריסטי ולעיתים אפילו מעט פרוע. יש בהם משהו מלוכלך יותר, מחוספס יותר, שמזכיר את האנרגיה של הרוק האלטרנטיבי של התקופה.

לצד זה האלבום מציג גם צד רך ומלודי יותר של הלהקה. Fake Plastic Trees ו High and Dry הפכו עם השנים לקלאסיקות רגשיות של ממש. אלו שירים שמדגישים את היכולת של טום יורק לכתוב בלדות כואבות ויפות, כאלה שנשארות עם המאזין הרבה אחרי שהצלילים האחרונים נעלמים.

במבט של שלושים שנה לאחור, The Bends נשמע כמו צילום רגע של תקופה מיוחדת מאוד. זו תקופה שבה רדיוהד עדיין נשענה על יסודות של רוק גיטרות מסורתי, לפני שהפכה לאחת הלהקות החדשניות ביותר בעולם המוזיקה. אפשר לשמוע שם את הצלילים המחוספסים שג’וני גרינווד הוציא מהגיטרה שלו, את השירה הכמעט צרחנית לפעמים של טום יורק ואת העיבודים הישירים והכנים שאפיינו את הלהקה באמצע שנות התשעים.

אולי בגלל זה האלבום הזה עדיין עובד כל כך טוב גם היום. הוא מצליח לשלב בין רגש גולמי, מלודיות חזקות ורגעים של ניסוי וחיפוש. ובעיקר הוא מזכיר את הרגע שבו רדיוהד הפסיקה להיות להקה עם להיט אחד והתחילה את הדרך להפוך לאחת הלהקות החשובות בדור שלה.

• סיינה ספירו: הקול העוצמתי של הדור החדש יוצא לאור
• ג’נגו סופר עד עשר
• פטיפון סוני למתחילים: LX310BT או LX5BT?
• The Köln Concert: הדגמה חיה למה שאפשר לעשות עם פסנתר בלבד ולהשאר מרתקים
• “זה ספר על מאחורי הקלעים המטונף”: איה כורם מוציאה ספר חדש ומספרת על המאבק ששינה את חייה