Alice In Chains – MTV Unplugged חוזר לתקליט, 30 שנה אחרי

שלושה עשורים אחרי אחת מהופעות ה-Unplugged הגדולות והמצמררות של MTV, ההקלטה האגדית של Alice In Chains חוזרת סוף סוף במהדורת ויניל רשמית. ליין סטאלי כבר איננו, חברי הלהקה חצו השנה את גיל 60, אבל המוזיקה נשמעת היום רלוונטית ועל-זמנית בדיוק כפי שנשמעה אז

מאת תומר קופר

במשך שנים רבות ההקלטה האגדית של Alice In Chains לסדרת ה־Unplugged של MTV הייתה אחת מאותן יצירות שכל כך ברור שהן צריכות להיות על תקליט, אבל משום מה פשוט לא היו שם. היו כמובן הוצאות בלתי רשמיות, היו דיסקים, סטרימינג וכמובן הסרט המצולם של ההופעה, אבל במהדורה רשמית על ויניל היא נעדרה במשך שנים ארוכות.
עכשיו זה משתנה.

30 שנה אחרי שהאלבום יצא לראשונה, Alice In Chains – MTV Unplugged חוזר לתקליט במהדורה רשמית, ומאפשר גם לדור חדש של מאזינים ומאזינות לגלות את אחת ההקלטות המרשימות ביותר שיצאו מסדרת הטלוויזיה המיתולוגית של MTV.

האלבום המקורי יצא ב־1996, אבל מאז עברו שלושה עשורים. בזמן הזה צמחו דורות חדשים של אוהבי מוזיקה שנכנסו לעולם של Alice In Chains, גילו את האלבומים, את השירים ואת הקול הייחודי של ליין סטאלי, ובהמשך הגיעו גם אל ההופעה האקוסטית הזו. אלא שהדרך לשמוע אותה על הפורמט האולטימטיבי עבור לא מעט ממעריצי הלהקה הייתה במשך שנים מסובכת יותר ממה שאפשר היה לצפות.

הייתה ההקלטה הדיגיטלית, היו הדיסקים, היה הסטרימינג, והייתה כמובן ההופעה המצולמת, אבל תקליט רשמי של MTV Unplugged פשוט לא היה חלק קבוע מהנוף. ההוצאה הקודמת על ויניל הייתה כבר לפני 16 שנה וגם היא הייתה במהדורה מוגבלת יחסית. מאז עברו מספיק שנים כדי שהאלבום יהפוך לפריט מבוקש בקרב אספנים ומעריצים.
ועכשיו הוא חוזר ומדובר באלבום שממש נועד לתקליט.

הקסם של ה- Unplugged של Alice In Chains נמצא דווקא בפער שבין החומר הכבד והאפלה המזוהה כל כך עם הלהקה לבין האופן שבו השירים מקבלים כאן חיים אחרים לחלוטין. הגיטרות החשמליות מפנות מקום לאקוסטיות, העיבודים הופכים חשופים יותר, וכל פרט קטן מקבל משקל. אבל זו לא הופעה שמנסה להפוך את Alice In Chains ללהקת פולק. להפך. האקוסטיקה רק מדגישה עד כמה השירים עצמם חזקים, ועד כמה המוזיקה של הלהקה תמיד הייתה מסוגלת לעמוד גם כשהיא מופשטת כמעט מכל שכבת הגברה.

ובמרכז נמצא כמובן ליין סטאלי.
הנוכחות שלו בהופעה הזו היא חלק גדול ממה שהפך אותה למיתולוגית. הקול השבור, העמוק והלא תמיד יציב שלו נשמע כאילו הוא מגיע ממקום אישי מאוד, כמעט פרטי, והמפגש בין השירה שלו לבין העיבודים האקוסטיים יוצר תחושה שאין כמעט שום מרחק בין המאזין לבין הלהקה. זו אחת הסיבות לכך שגם אחרי 30 שנה ההופעה הזו לא נשמעת כמו מסמך ארכיוני של שנות התשעים, אלא כמו הקלטה חיה שיש בה משהו בלתי פתור, פגיע ואמיתי.

גם העובדה שההופעה התקיימה בתקופה שבה Alice In Chains כבר הייתה להקה גדולה ומוערכת במיוחד מוסיפה לה משמעות. במקום לנצל את הבמה כדי להוכיח את הכוח שלה, הלהקה בחרה דווקא להתכנס פנימה. Jerry Cantrell, Mike Inez ו־Sean Kinney בנו סביב סטאלי מסגרת מוזיקלית מדויקת, מינימליסטית אבל לא עירומה, כזו שמאפשרת לשירים לדבר בעצמם.
30 שנה לאחר מכן, המציאות כמובן שונה לחלוטין.

ליין סטאלי איננו איתנו כבר שנים רבות, וההופעה הזו הפכה עם הזמן גם למסמך נדיר של תקופה ושל אדם שכבר לא ניתן יהיה לראות על במה. שלושת חברי הלהקה האחרים שהשתתפו באותה הופעה, ג’רי קנטרל, מייק אינז ושון קיני, חגגו השנה כולם 60. השנים עברו, המוזיקה השתנתה, דורות התחלפו, אבל משהו בהקלטה הזו נשאר קפוא בזמן.

אולי זו בדיוק הסיבה שה- MTV Unplugged של Alice In Chains ממשיך להיחשב לאחת ההופעות הגדולות ביותר בסדרה. לצד הופעות אייקוניות של אמנים אחרים, זו הייתה הופעה שהצליחה לקחת להקה שמזוהה עם גראנג’, רוק כבד ואווירה אפלה ולהראות צד אחר שלה מבלי למחוק את הזהות שלה.

והיום, כשהאלבום חוזר לתקליט באופן רשמי, יש כאן גם משהו מעבר להוצאה מחודשת של אלבום ישן. עבור מי שהיה שם בזמן אמת, זו הזדמנות להחזיק שוב ביד יצירה שהפכה לחלק מהפסקול של שנות התשעים. עבור מי שגילה את Alice In Chains רק שנים לאחר מכן, זו הזדמנות לחוות את ההקלטה כפי שתקליטים עושים את זה הכי טוב: להניח את המחט, לתת לצד הראשון להסתובב, ולהיכנס לאווירה, כי יש אלבומים שאפשר פשוט להפעיל.
ויש אלבומים שצריך להניח על הפטיפון.

ה־MTV Unplugged של Alice In Chains הוא בהחלט מהסוג השני.

• Alice In Chains – MTV Unplugged חוזר לתקליט, 30 שנה אחרי
• Beck – Ride Lonesome: בק חוזר לצד האפל והיפהפה של היצירה שלו
• סטיבי כמעט מוכן
• VMA 2026: למי אכפת? מסתבר שלכולנו
• מדונה עדיין כאן, ועדיין על רחבת הריקודים