41 שנה על הכיסא הגדול

חוזרים אל “Songs from the Big Chair” של Tears for Fears. האלבום שהגדיר את האייטיז עכשיו במהדורת ויניל חדשה וצבעונית

אבירן שפר

בשנת 1985, בשיא עידן הסינת־פופ הבריטי, הוציא הצמד הבריטי Tears for Fears את אלבומם השני, Songs from the Big Chair יצירה שהפכה אותם מהרכב ניו־וייב מבטיח לאחת הלהקות הגדולות של העשור. כעת, 41 שנה אחרי יציאתו, האלבום זוכה למהדורת ויניל חדשה שמחזירה לקדמת הבמה את אחד התקליטים החשובים והמשפיעים של האייטיז. 

כבר בשם האלבום מסתתר רמז לעומק הפסיכולוגי שמאפיין את עבודתם של רולנד אורזבל וקורט סמית’. הכותרת שואבת השראה מהסרט הטלוויזיוני Sybil, העוסק בטיפול בנפגעת טראומה נושא שהעסיק את אורזבל גם בכתיבה. כמו באלבום הבכורה שלהם, גם כאן הטקסטים משלבים פופ קליט עם עיסוק מורכב בכאב, חרדה, כוח ושליטה. 

אבל אם “The Hurting” היה קודר ומופנם יותר, הרי ש־”Songs from the Big Chair” הוא רגע הפריצה המסחרי המובהק. הסינגל Shout הפך להמנון בינלאומי שיר מחאה מעורפל אך סוחף, שנשען על גרוב איטי, שכבות סינתיסייזרים וקולו העוצמתי של אורזבל. מיד אחריו הגיע Everybody Wants to Rule the World, להיט פופ מושלם עם גיטרות מנצנצות וקצב כמעט רגאיי־פופ, שביטא בצורה חכמה את רוח התקופה עידן המלחמה הקרה, תאוות הכוח והפחד הגרעיני אך עטף אותה במנגינה אופטימית להפליא. 

להיטים נוספים כמו Head over Heels ו־Mothers Talk הוכיחו כי לא מדובר באלבום של שני שירים חזקים בלבד, אלא ביצירה שלמה ומגובשת. ההפקה, שעליה הופקד גם כריס יוז (מלהקת Adam and the Ants), הרחיבה את המנעד הצלילי של הצמד: שילוב בין תכנות תופים מוקפד, גיטרות רוק בשרניות, פסנתרים דרמטיים והרמוניות קוליות עשירות. 

ההצלחה הייתה מסחררת. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי והפך את Tears for Fears לכוכבים ענקיים בארצות הברית הישג לא מובן מאליו עבור להקת פופ בריטית באמצע שנות השמונים. הוא מכר מיליוני עותקים ברחבי העולם והגדיר מחדש את הגבול בין פופ אינטליגנטי לרוק אצטדיונים. 

מעבר לנתונים היבשים, סוד הקסם של “Songs from the Big Chair” טמון באיזון הנדיר שהוא יוצר: מצד אחד הפקה גדולה, גרנדיוזית ומדויקת להפליא; מצד שני פגיעוּת רגשית כנה. זהו אלבום שמצליח להיות גם אישי וגם אוניברסלי, גם רדיופוני וגם אמנותי. לא פלא ששיריו ממשיכים להתנגן בפלייליסטים, בסדרות ובסרטים ולהישמע רלוונטיים גם ארבעה עשורים אחרי. 

מהדורת הוויניל החדשה שמציינת 41 שנה לאלבום היא הזדמנות מצוינת לשוב ולהאזין לו כיצירה שלמה, כפי שתוכנן במקור שני צדדים עם פתיחה דרמטית וסיום מהורהר. בפורמט האנלוגי, השכבות המוזיקליות והדינמיקה העשירה מקבלות עומק וחום שמדגישים עד כמה ההפקה הייתה פורצת דרך לזמנה. 

במבט לאחור, “Songs from the Big Chair” אינו רק תקליט אייטיז נוסטלגי; הוא אבן דרך בפופ המודרני. הוא הוכיח שמוזיקה מסחרית יכולה להיות מתוחכמת מבלי לוותר על רגש, ושלהיט ענק יכול לשאת בתוכו גם אמירה. ארבעים ואחת שנה אחרי, הכיסא הגדול עדיין ניצב במרכז החדר ומזמין דור חדש לשבת, להקשיב ולצעוק. 

• אוהבים תקליטים? כל מה שחשוב לדעת עליהם

• סיינה ספירו: הקול העוצמתי של הדור החדש יוצא לאור
• ג’נגו סופר עד עשר
• פטיפון סוני למתחילים: LX310BT או LX5BT?
• The Köln Concert: הדגמה חיה למה שאפשר לעשות עם פסנתר בלבד ולהשאר מרתקים
• “זה ספר על מאחורי הקלעים המטונף”: איה כורם מוציאה ספר חדש ומספרת על המאבק ששינה את חייה