Heavy Weather: מה קרה לג’אז כשנפגש עם חשמל ואנרגיה

Weather Report באלבום שמחבר בין פיוז׳ן פאנק אלקטרוניקה ואווירה קולנועית ויוצר את אחת מנקודות השיא הגדולות של הג׳אז המודרני

יש אלבומים שמרגישים כמו תקופה שלמה. Heavy Weather של Weather Report הוא בדיוק כזה. מהרגע הראשון שלו, הוא נשמע כמו סוף שנות השבעים עצמן. עיר גדולה בלילה. אורות ניאון. תנועה בלתי פוסקת. טכנולוגיה חדשה. חופש מוזיקלי. וזה אולי הדבר המרשים ביותר בו: גם כמעט חמישים שנה אחרי שיצא, הוא עדיין נשמע עתידני.

עבור מי שמכיר ג׳אז בעיקר דרך Miles Davis, Coltrane או Bill Evans, המפגש הראשון עם Heavy Weather יכול להיות מפתיע. כאן כבר אין מועדון עשן קטן עם פסנתר אקוסטי והרכב מסורתי. במקום זאת מגיע עולם אחר לחלוטין. סינתיסייזרים, בס חשמלי, הפקה רחבה, גרוב כמעט פאנקי ותחושה שהמוזיקה זזה כל הזמן קדימה.

ועדיין, למרות כל השינוי הזה, הלב של הג׳אז נשאר. האלתור, ההקשבה ההדדית והחופש היצירתי נמצאים כאן בכל רגע.זו בדיוק הסיבה לכך ש־Heavy Weather נחשב עד היום לאחד מאלבומי הפיוז׳ן החשובים והמשפיעים אי פעם. הוא מצליח להיות מתוחכם מאוד מבחינה מוזיקלית, אך גם נגיש, מלודי ומהנה באופן כמעט מיידי.

למה האלבום הזה חשוב

כאשר Heavy Weather יצא בשנת 1977, Weather Report כבר הייתה אחת הלהקות המרכזיות בג׳אז פיוז׳ן. אך האלבום הזה היה הרגע שבו הכל התחבר בצורה מושלמת.
הוא הגיע בתקופה שבה ג׳אז עבר שינוי עמוק. אחרי המהפכה החשמלית של Miles Davis בסוף שנות השישים, מוזיקאים רבים ניסו להבין מה מגיע עכשיו. חלק פנו לרוק, אחרים לאלקטרוניקה, חלק לפאנק. Weather Report הצליחו לקחת את כל ההשפעות האלה ולבנות מהן שפה משלהם.

Heavy Weather הוא כנראה האלבום הכי מאוזן שלהם. הוא לא כאוטי וניסיוני כמו חלק מהעבודות המוקדמות יותר, אבל גם לא מסחרי מדי. הוא מצליח להישאר הרפתקני בלי לאבד את המאזין.
החשיבות שלו נובעת גם מההשפעה האדירה שלו על דורות של מוזיקאים. קשה להפריז בכמה האלבום הזה השפיע על נגני בס, להקות פיוז׳ן, מוזיקה אלקטרונית, רוק מתקדם, פאנק ואפילו פופ של שנות השמונים.
הקטע Birdland לבדו הפך לקלאסיקה חוצת ז׳אנרים.

• למה תקליטי ג׳אז נשמעים אחרת ומה מפספסים כששומעים אותם בדיגיטל
• התקליט שכל חובב ג׳אז צריך להתחיל ממנו
• התקליט ששינה את הקצב של הג׳אז
• התקליט שמכניס את הגרוב והנשמה לג׳אז

Weather Report והרעיון של ג׳אז חדש

כדי להבין את Heavy Weather צריך להבין מה הייתה Weather Report.
הלהקה הוקמה בתחילת שנות השבעים על ידי Joe Zawinul ו- Wayne Shorter, שניהם בוגרי ההרכבים החשמליים של Miles Davis.
אבל בניגוד להרכבים אחרים שניסו פשוט “לחבר ג׳אז לרוק”, Weather Report חיפשו משהו אחר. הם רצו ליצור מוזיקה זורמת, קולקטיבית ואווירתית יותר. מוזיקה שלא מבוססת רק על סולואים אלא על מרקם.
זו נקודה חשובה מאוד. בהרבה ג׳אז מסורתי יש מבנה ברור והוא מורכב מנושא, סולואים וחזרה לנושא.
Weather Report ניסו לפרק את המודל הזה. במקום “סולן וליווי”, כל הכלים משתתפים ביצירת הצליל הכללי.
ב- Heavy Weather הגישה הזו מגיעה לבשלות מלאה.

מי מנגן כאן ולמה זה חשוב

ההרכב של האלבום הזה הוא אחד הגדולים בתולדות הפיוז׳ן:

• Joe Zawinul בקלידים וסינתיסייזרים
• Wayne Shorter בסקסופונים
• Jaco Pastorius בבס חשמלי
• Alex Acuna בתופים וכלי הקשה
• Manolo Badrena בכלי הקשה ושירה

כל אחד מהם מביא עולם אחר לחלוטין.
Joe Zawinul הוא למעשה האדריכל של הצליל. השימוש שלו בסינתיסייזרים איננו רק טכני אלא ציורי כמעט. הוא בונה שכבות של צבע ואווירה. לפעמים הקלידים נשמעים כמו תזמורת שלמה, לפעמים כמו אפקטים קולנועיים.
ב- Birdland אפשר לשמוע עד כמה הוא חושב במונחים של מרחב ולא רק של הרמוניה.

Wayne Shorter מביא את האלמנט האנושי והמלודי. הנגינה שלו פחות מתפרצת מזו של Coltrane למשל. הוא מנגן מעט יחסית, אך כל משפט שלו מרגיש מדויק. הוא מעניק לאלבום עומק רגשי ומונע ממנו להפוך רק לתצוגת טכנולוגיה.

ואז מגיע ג’אקו פסטוריוס.
קשה להסביר עד כמה ג׳אקו שינה את התפקיד של הבס החשמלי. עד אליו, הבס בדרך כלל תמך בהרמוניה ובקצב. ג׳אקו הפך אותו לכלי מוביל. הנגינה שלו ב- Heavy Weather היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהאלבום הפך לאגדה.
Teen Town הוא אולי רגע השיא. קטע שבו הבס למעשה מוביל את כל היצירה. הקווים המהירים, המלודיים והבלתי אפשריים שלו נשמעים גם היום כמעט לא אנושיים.
אבל הדבר המרשים באמת הוא לא הטכניקה אלא המוזיקליות. ג׳אקו לא מנגן כדי להרשים אלא כדי להניע את המוזיקה.

• התקליט שהכניס את הגרוב למרכז הבמה בג׳אז
• התקליט ששינה את חוקי ההרמוניה בג׳אז
• התקליט שמביא את הלטין גרוב אל תוך הג׳אז
• התקליט שמגדיר מחדש הקשבה בג׳אז

מה שומעים כאן ואיך להקשיב

Heavy Weather הוא אלבום של אווירה ותנועה.
Birdland הוא נקודת הכניסה המושלמת. המלודיה קליטה מאוד, כמעט פופית, אך מאחוריה מסתתר עולם שלם של עיבוד והרמוניה.
A Remark You Made מציג צד אחר לחלוטין. זהו אחד הקטעים היפים והמלנכוליים ביותר של הלהקה. כאן אפשר לשמוע עד כמה האלבום יודע גם לעצור ולנשום.
Teen Town כבר לוקח את הכל למקום אחר. זהו רגע כמעט מהפכני מבחינת תפקיד הבס בג׳אז.
Havona סוגר את האלבום באנרגיה מסחררת שמרגישה כמו עיר שלא נרדמת לעולם.

בהאזנה לאלבום כדאי לשים לב לשכבות הסינתיסייזרים, לתנועה המתמדת של הבס, לאופן שבו הקצב משתנה בלי לעצור את הזרימה, לשימוש במרחב וסטריאו ולמתח בין מלודיה לניסוי.
זהו אלבום שמתגלה מחדש בכל האזנה.

• התקליט שפותח מרחב חדש בג׳אז
• התקליט שחיבר בין ג׳אז לברזיל ושינה את הצליל העולמי
• Blue Train: התקליט שמגדיר את הצליל הקלאסי של ההארד בופ
• Mingus Ah Um: התקליט שבו ג׳אז הופך לאנרגיה חיה וחסרת גבולות

למה האלבום הזה עובד גם למי שלא אוהב ג׳אז

זו נקודה חשובה מאוד.
הרבה אנשים שלא מתחברים לג׳אז מסורתי אוהבים את Heavy Weather כמעט מיד.
וזאת משום שהוא קצבי מאוד, מלודי, צבעוני, קולנועי, מלא בגרוב ולא נשען על מבנים “אקדמיים” כבדים.
הוא נשמע מודרני יותר גם היום ולכן זה אלבום מצוין גם עבור חובבי רוק מתקדם, מאזיני פאנק, אוהבי מוזיקה אלקטרונית וכמובן נגני בס ואנשים שאוהבים הפקה וסאונד מלוטשים ומרשימים.

למה חייבים אותו על ויניל

Heavy Weather הוא אלבום שמקבל חיים חדשים על תקליט. הבס של ג׳אקו נשמע עמוק ופיזי יותר. הסינתיסייזרים מקבלים רוחב עצום. כלי ההקשה חיים יותר.
בנוסף, ההפקה של האלבום בנויה מצוין להאזנה רציפה. המעברים בין הקטעים יוצרים תחושה של מסע אחד מתמשך.
זה גם אחד האלבומים שבהם הסטריאו והמרחב חשובים מאוד. על מערכת טובה ותקליט איכותי אפשר ממש להרגיש את השכבות השונות של הצליל נפתחות בחדר.

למי זה מתאים

זהו אלבום מושלם למי שרוצה להרחיב את ההבנה שלו לגבי מה ג׳אז יכול להיות. למתחילים, זו כניסה מצוינת לעולם הפיוז׳ן. למאזינים ותיקים, זו קלאסיקה שחוזרים אליה שוב ושוב. ולנגנים, זו כמעט תחנת חובה.
זה ג׳אז שמסתכל קדימה במקום אחורה וגם היום, עשרות שנים אחרי שיצא, הוא עדיין נשמע כמו מוזיקה מהעתיד.

• איך להתחיל עם ג׳אז על ויניל
• לעוד כתבות על ג’אז

---

• מה חדש על המדף: התקליטים שעשו לנו את אוגוסט
• 35 שנה ל־Ten: האלבום שאי אפשר להפסיק לאהוב
• האם AM היה אלבום הרוק הגדול האחרון?
• דולי פרטון לא הייתה אף פעם בלונדה מטומטמת
• Muse מכוונים לכוכבים: The Wow! Signal מחזיר את הלהקה למסלול הקוסמי