בין היער לרחבת הריקודים: סקירה על Come Closer של TOMORA

טום רולנדס מ- The Chemical Brothers ו- AURORA מוכיחים שאפילו אחרי עשרות שנות קריירה אפשר עדיין להפתיע, עם אלבום שנע בין אלקטרוניקה, אמביינט וארט פופ

מאת אבירן שפר, צילום: Reubenreu / Wikimedia Commons (CC0)

יש אלבומים שנשמעים כמו המשך טבעי לקריירה של יוצריהם. אחרים מנסים לחבר בין שני עולמות שונים, אך נותרים בגדר ניסוי מסקרן. Come Closer, אלבום הבכורה של TOMORA, מצליח להימנע משתי המלכודות הללו. הוא אינו נשמע כמו אלבום חדש של The Chemical Brothers עם זמרת אורחת, וגם לא כמו אלבום נוסף של AURORA עם מפיק בעל שם. במקום זאת הוא מציג זהות עצמאית, מגובשת ומפתיעה, כזו שמצדיקה את הקמתו של הרכב חדש ולא רק שיתוף פעולה חד פעמי.

עבור טום רולנדס מדובר באחד המהלכים האמנותיים המסקרנים ביותר מאז אלבומי השיא של הכמיכל ברדר’ז.
במשך יותר משלושים שנה הוא מזוהה עם ביטים אגרסיביים, גרוב בלתי מתפשר והפקות שמיועדות להרעיד פסטיבלים ורחבות ריקודים. כאן הוא בוחר בדרך שונה. הקצב עדיין נוכח כמעט בכל רגע, אך הוא חדל להיות המטרה המרכזית. הוא הופך למסגרת שבתוכה נבנים מתח, אווירה ועומק רגשי.

גם AURORA מגיעה לאלבום הזה מזווית חדשה. היא אינה נשענת על המלודיות הפולקיות המזוהות איתה, אלא משתמשת בקולה כחומר גלם מוזיקלי. לעיתים היא מובילה את השירים בקו ווקאלי צלול, ולעיתים היא נטמעת בתוך שכבות הסינתיסייזרים והאפקטים, עד שקולה הופך לחלק בלתי נפרד מההפקה. רולנדס אינו מלווה אותה, והיא אינה “מתארחת” בעולמו. השניים יוצרים שפה מוזיקלית שלישית, שנמצאת בדיוק באמצע הדרך בין שניהם.

אחד ההישגים הגדולים של Come Closer הוא היכולת שלו להימנע מקלישאות של אלבום אלקטרוני עכשווי. אין כאן מרדף אחר להיטי סטרימינג או אחר דרופים שנועדו להפוך לוויראליים. במקום זאת, האלבום מתפתח באיטיות ובסבלנות. הוא מבקש מהמאזין להקדיש לו זמן, להקשיב לו מתחילתו ועד סופו, ולא להסתפק בהאזנה אקראית לשיר כזה או אחר.

זו גם הסיבה שהאלבום מתגמל במיוחד בהאזנות חוזרות. בכל פעם נחשפים עוד פרטים קטנים: שכבות סינתיסייזר שמסתתרות ברקע, הרמוניות קוליות שלא הורגשו קודם, מעברי הפקה מתוחכמים ורעיונות מוזיקליים שמתגלים רק לאחר שהאוזן כבר מכירה את המבנה הכללי. זהו אלבום שנבנה כיצירה שלמה ולא כאוסף סינגלים.

• המדריך המלא לבחירת פטיפון
• המדריך המלא לתקליטים
  
  

רולנדס מפגין כאן איפוק מרשים. במקום להפגין כוח, הוא מפגין ביטחון. הוא יודע מתי להשאיר חלל, מתי לתת לקולה של AURORA להוביל ומתי להוסיף רק נגיעה אלקטרונית עדינה. ההפקה שלו עשירה בפרטים, אך לעולם אינה עמוסה. דווקא המינימליזם היחסי מעניק לשירים עומק ומרחב נשימה.

מנגד, AURORA נשמעת חופשייה במיוחד. מי שמכיר את אלבומיה יזהה את הנטייה שלה לעולמות מיתולוגיים, לטקסטים פיוטיים ולמלודיות שנעות בין אינטימיות לאפיות. כאן היא מרשה לעצמה להיות מופשטת יותר. לעיתים היא כמעט לוחשת, לעיתים היא מתפרצת, ולעיתים היא מתפקדת ככלי נגינה נוסף בתוך מארג הצלילים. התוצאה היא אחת ההופעות הווקאליות המעניינות ביותר בקריירה שלה.

מבחינה סגנונית, Come Closer מסרב להיכנס למשבצת אחת. הוא משלב אלקטרוניקה, אמביינט, פסיכדליה, ארט פופ, טריפ הופ ורגעים המזכירים מוזיקה קולנועית. לא פעם עולים בזיכרון שמות כמו Boards of Canada, Cocteau Twins או אפילו בריאן אינו, אך ההשוואות הללו משמשות בעיקר נקודות ייחוס. TOMORA מצליחים לבנות עולם משלהם, כזה שנשמע מוכר וחדש בעת ובעונה אחת.

גם הביקורת העולמית קיבלה את האלבום בחיוב. מרבית המבקרים הדגישו את האומץ של הצמד לבחור בדרך אמנותית שאינה מתפשרת, ואת הכימיה יוצאת הדופן בין רולנדס ל־AURORA, ואי אפשר שלא להתייחס לעובדה המשעשעת משהו: מבחינת גילאיהם הוא יכול להיות אבא שלה, לגמרי לא נפוץ בתחום.
ב־NME הוענק לאלבום ציון של ארבעה כוכבים מתוך חמישה, והוא תואר כהתנגשות אופורית ומוצלחת בין שני עולמות מוזיקליים. גם DJ Mag, AllMusic ו־The Irish Times שיבחו את היכולת של השניים ליצור זהות חדשה שאינה נשענת רק על המוניטין של משתתפיה. מנגד, היו גם קולות שטענו כי האלבום דורש סבלנות רבה וכי הוא נמנע במכוון מרגעי שיא מסחריים, אך גם הביקורות המסויגות הכירו בייחודו ובשאפתנותו.

בסופו של דבר, Come Closer אינו מבקש להיות האלבום האלקטרוני הרועש ביותר של השנה, וגם לא אלבום הפופ הנגיש ביותר. הוא מבקש להיות מסע. מסע בין טבע לטכנולוגיה, בין אנלוגי לדיגיטלי, בין ניסיון של שלושה עשורים לבין דמיון חסר גבולות של יוצרת צעירה. זהו אלבום שמעדיף לעורר סקרנות על פני סיפוק מיידי, ומציע למאזין חוויה שממשיכה להתפתח גם לאחר שהצליל האחרון דועך.

יש לא מעט שיתופי פעולה מסקרנים בעולם המוזיקה, אך רק מעטים מצליחים להצדיק את קיומם מבחינה אמנותית. Come Closer הוא אחד מהם. זהו אלבום שאינו נשען על שמות גדולים בלבד, אלא על דיאלוג אמיתי בין שני יוצרים. אם זהו רק הפרק הראשון בסיפור של TOMORA, הרי שהוא מבטיח עתיד מסקרן במיוחד. אם יתברר שמדובר בפרויקט חד פעמי, הוא כבר הצליח להותיר אחריו יצירה שלמה, מגובשת ומעוררת מחשבה, כזו שראויה להיכלל בין אלבומי האלקטרוניקה הבולטים של השנה.

• בין היער לרחבת הריקודים: סקירה על Come Closer של TOMORA
• נועה קירל מגיעה לראשונה לויניל עם אלבום האוסף “10 (Part 1)”
• השילוב בין נוסטלגיה לקדמה: באנדל פטיפון Sony PS-LX310BT ורמקולים Klipsch The Fives
• היהלום שממשיך לנצנץ: 20 שנה ללכתו של סיד בארט
• 55 שנים בלי סצ’מו: האיש שלא רק ניגן ג’אז, אלא שינה את הדרך שבה העולם מקשיב