הגורילז מעפילים לפסגה: מסע מוזיקלי רוחני באלבום החדש पर्वत (The Mountain)

ההרכב הווירטואלי של דיימון אלברן וג’יימי יולט חוזר עם פרויקט שאפתני שמשלב מקצבים אלקטרוניים, טריפ הופ ומיסטיקה מזרחית. עכשיו, כשהתקליט נחת על המדפים, צללנו לתוך הקרחון המוזיקלי העשיר, שיתופי הפעולה המפתיעים וסרטון האנימציה שעוצר את הנשימה

אבירן שפר

יש אלבומים שנשמעים כמו אוסף שירים. ויש אלבומים שנשמעים כמו עולם. “पर्वत (The Mountain)” שייך לסוג השני.

האלבום החדש (יצא בפברואר, הויניל נוחת על מדפי החנויות בימים אלה ממש) של הגורילז מגיע אחרי תקופה לא פשוטה עבור Damon Albarn ו- Jamie Hewlett, כששניהם איבדו בני משפחה קרובים בזמן העבודה על החומרים. במקום להפוך את האבל למשהו כבד ומסוגר, הם בנו ממנו יצירה צבעונית, רוחנית ולעיתים אפילו מצחיקה, אלבום שמסתכל על מוות לא כסוף אלא כתחנת מעבר.

כמו לא מעט פרויקטים גדולים של גורילאז, גם כאן הכול מתחיל ממסע. הפעם זהו מסע להודו. ההקלטות נערכו בין לונדון, מומבאי, ג’איפור ורישיקש, והצליל של האלבום ספוג בסיטארים, טאבלות, חלילי bansuri ואווירה מדיטטיבית שלא נשמעה כך באף אלבום קודם של ההרכב. אבל זה לא “אלבום מוזיקת עולם” מתחפש. זה עדיין גורילאז לחלוטין: ביטים שבורים, פופ מלוכלך, בסים עמוקים, קולו העייף והאנושי של אלברן והמון רעיונות שנדחסים יחד איכשהו לכדי יצירה אחת קוהרנטית.

האלבום החדש, שזכה לשם “पर्वत” (המילה “הר” בהינדית, נהגה כפרוואט), לוקח את טודי, מורדוק, נודל וראסל למסע אפי אל רכס הרים פסיכדלי ומושלג. בניגוד לאלבומים קודמים שהתמקדו באורבניות דיסטופית או בחופים מפלסטיק, הפעם אלברן מושך את הסאונד לכיוון גבוה, קפוא ורוחני הרבה יותר, והתוצאה מרהיבה ומעמיקה במיוחד.

הסיפור שמאחורי ההר

הקונספט של האלבום נולד לאחר מסע פיזי ונפשי של אלברן אל הרי ההימלאיה. במישור הווירטואלי והעלילתי של הלהקה, הסיפור מציג את מורדוק שמנסה למצוא הארה רוחנית, או אולי פשוט לברוח מהצרות ומהחובות שלו, במנזר מבודד על פסגת ההר. שאר חברי הלהקה נגררים אחריו לסופת שלגים של צלילים והזיות מיסטיות. מבחינה מוזיקלית, מדובר ביצירה רחבת יריעה שמשלבת בין סאונד אפל, ביטים שבורים של היפ הופ וכלים מסורתיים כמו סיטאר, טאבלה וחלילי במבוק, שמוסיפים שכבה עמוקה של אקזוטיקה ומסתורין לפופ הניסיוני והמוכר של ההרכב.

שיתופי פעולה וסינגלים שוברי קופות

הקאסט, כרגיל, עצום ומופרע לחלוטין. בין המשתתפים אפשר למצוא את Anoushka Shankar, Black Thought, Sparks, Omar Souleyman, Johnny Marr, Yasiin Bey ו- Bizarrap. לצידם מופיעים גם קטעי ארכיון של משתפי פעולה שכבר הלכו לעולמם, בהם Bobby Womack, Tony Allen, Mark E. Smith ו- David Jolicoeur. במקום להרגיש כמו גימיק נוסטלגי, הנוכחות שלהם מעניקה לאלבום תחושת רוחות רפאים יפהפייה.

הסינגלים המוקדמים כבר רמזו לאן הסיפור הולך.
“Damascus” עם אלוף הדבקה האלקטרונית Omar Souleyman ו־Yasiin Bey מחבר בין דאב מזרח תיכוני, ביט אלקטרוני שבטי ואנרגיה כמעט אפוקליפטית. “The Hardest Thing” הוא רגע אינטימי וכואב יותר, שמוקדש לזכרו של איש האפרו-ביט האגדי טוני אלן. Orange County”, בהפקת Bizarrap, נשמע כמו חיבור בין פסיכדליה קליפורנית לפופ לטיני עתידני. ו- “The Happy Dictator” עם Sparks מחזיר את ההומור הציני והגרוטסקי שגורילאז תמיד ידעו לעשות טוב יותר מרוב להקות הפופ של זמננו.

האנימציה שמפיחה חיים בקרח

אבל אולי השיא הוויזואלי של הפרויקט הוא סרט האנימציה הקצר “The Mountain, The Moon Cave and The Sad God”, שיצא לצד האלבום. הסרט, שנראה כמו מכתב אהבה לסרטי האנימציה הקלאסיים של שנות השבעים, עוקב אחרי חברי הלהקה במסע מיסטי דרך ג’ונגלים, מערות ואגמים אל פסגה מסתורית. כמו תמיד אצל גורילאז, האנימציה היא לא קישוט אלא חלק מהיצירה עצמה. העולם של Murdoc, 2D, Russel ו- Noodle ממשיך להיות אחד היקומים האמנותיים השלמים והמושקעים ביותר שפופ מודרני יצר.

הקסם של הפורמט הפיזי

מבחינה מוזיקלית, “The Mountain” הוא כנראה האלבום הכי אחיד של גורילאז מאז “Plastic Beach”. פחות פלייליסט אקלקטי ויותר מסע רציף. יש כאן רגעים של היפ הופ, בריטפופ, דיסקו שבור, מוזיקה הודית מסורתית, דאב ואמביינט, אבל הכול מרגיש מחובר לאותה תחושת נדודים, אובדן וחיפוש אחר משמעות. זה אולי ההישג הגדול של האלבום הזה.
אחרי יותר מ־25 שנה, Gorillaz עדיין מצליחים להישמע כמו העתיד.

החוויה השלמה של האלבום מתנקזת אל הפורמט הפיזי, והמהדורה החדשה שנחתה אצלנו בוויניל היא פשוט חגיגה לאספנים ולחובבי סאונד אמיתיים. התקליט מגיע במהדורת ויניל כפול בצבע תכלת קרחוני שקוף, עם עטיפת גייטפולד נפתחת ועבה החושפת פנורמה מרהיבה ומפורטת של יקום הגורילז על רקע הרי ההימלאיה המצוירים, כזו שדורשת התבוננות ממושכת כדי לקלוט את כל הנסתרות שיולט החביא בה. הסאונד החם של התקליט מאזן את הקרירות הנושאית של האלבום ומדגיש את הניואנסים הקטנים של ההפקה האלקטרונית והכלים האקוסטיים שלא עוברים באותה צורה בשירותי הסטרימינג.

מבחינה מוזיקלית, “The Mountain” הוא כנראה האלבום הכי אחיד של גורילאז מאז “Plastic Beach”. פחות פלייליסט אקלקטי ויותר מסע רציף. יש כאן רגעים של היפ הופ, בריטפופ, דיסקו שבור, מוזיקה הודית מסורתית, דאב ואמביינט, אבל הכול מרגיש מחובר לאותה תחושת נדודים, אובדן וחיפוש אחר משמעות. זה אולי ההישג הגדול של האלבום הזה.
אחרי יותר מ־25 שנה, Gorillaz עדיין מצליחים להישמע כמו העתיד.

זהו אלבום שדורש האזנה רציפה וממוקדת מתחילתו ועד סופו. יצירה מורכבת שמזמינה את המאזין להתנתק מהרעש היומיומי של הרחוב ולטפס אל עבר אוויר פסגות מוזיקלי, צלול ומרענן. הגורילז שוב מוכיחים שאין להם תקרת זכוכית, ואפילו השמיים הם כבר לא הגבול.

• סיינה ספירו: הקול העוצמתי של הדור החדש יוצא לאור
• פטיפון סוני למתחילים: LX310BT או LX5BT?
• The Köln Concert: התקליט שהוכיח שפסנתר אחד יכול ליצור עולם שלם
• “זה ספר על מאחורי הקלעים המטונף”: איה כורם מוציאה ספר חדש ומספרת על המאבק ששינה את חייה
• “הייתי טעון, אבל התאפקתי” | מיקי שביב חוזר ל”סידור קבוע” | ראיון