התקליטים יקרים? גם החיים

ציוד, תקליטים ותחזוקה. כמה עולים תקליטים? מבט מפוכח על מחיר האהבה לויניל

אסא אופק

תחביב אספנות התקליטים חווה בשני העשורים האחרונות רנסנס. מה שנראה לפני זמן מה כפורמט גוסס שהושלך לבוידעם של ההיסטוריה והפסיד בנקל לדיסקים ואח”כ לסטרימינג, הפך לסמל סטטוס תרבותי (היי היפסטרים) ולאחת הדרכים המהנות ביותר לצרוך מוזיקה. אך עם העלייה בפופולריות, עלתה גם שאלה מרכזית המעסיקה כל שוחר מוזיקה ששוקל להיכנס לתחום: האם ויניל הוא תחביב יקר?

ובכן כן.
הויניל הוא עסק יקר. אפילו יכול להיות יקר מאוד, אבל זה תלוי לחלוטין בדרך שבה בוחרים לנהוג בו או להתנהל בתחום המרתק שהוא.
כדי להבין את העלויות, צריך לפרק את התחביב לשלושה מרכיבים עיקריים:
תוכן, ציוד ותחזוקה (כן תחזוקה, בניגוד לתחביבי אספנות עתיקים כמו בולים שהיינו דוחפים לאיזה שקף או קלפים שהיינו תוחבים לכיס), לתחזק אוסף ויניל זה כמו לגדל כלב מזן נדיר (או יהלום).
אבל נתחיל מהבייסיק. מצד א’.

1. מחסום הכניסה: הציוד

ההוצאה הראשונית היא לרוב המשמעותית ביותר.
בניגוד להאזנה בסטרימינג, שדורשת רק סמארטפון ואולי מנוי חודשי במחיר סמלי, ויניל דורש מערכת שמע פיזית,
הפטיפון הוא לב העניין.

ישנה מלכודת ידועה למתחילים:
פטיפונים זולים מאוד (בצורת מזוודה, למשל). אלו אולי נראים אטרקטיביים ומחירם נע סביב מחיר דמי הכיס, בואך סבבה, אך הם לרוב כוללים רכיבים באיכות נמוכה שעלולים לשחוק את התקליטים שלכם ולהפיק סאונד שטוח, במקרה הטוב. לרוב הם מקפיצים את התקליט ושורטים בכלל.
אם אתם רוצים לשמוע תקליטים כמו בן אדם, לכו על חברות אמינות כמו אודיו טכניקה, סוני, פרוג’קט ולאחרונה גם סאפה.

המחירים נעים בין 1000 ל- 2500 ₪ ובתוך התקציב הזה ניתן לשלב רמקולים ו/או מגבר מובנה, או לרכוש יחידות נפרדות. מה שמעלה את איכות הציוד, הסאונד והמחיר, שעולה בהתאם.
בעולם ה”אודיופילי“, השמיים הם הגבול, ממש אבל, ויש כאלו שמשקיעים עשרות אלפי שקלים רק על המחט של הפטיפון. אצלנו בחנות או באתר ניתן למצוא דגמים מצוינים למתחילים או מתקדמים.

אז אחרי שעברנו אצל מנהל הבנק והסדרנו את ענייני ההלוואה או הירושה, נמשיך לחיים עצמם: לתקליטים.

2. עלות התקליטים: אינפלציה בקטע טוב

אם בעבר ניתן היה למצוא תקליטים ב”ארגזי שקל” בחנויות יד שנייה, היום המצב שונה. כלומר עדיין קיימים תקליטים זולים/פגומים לצורך דקורטיבי אבל עקב הביקוש העצום נוצרה עליית מחירים דרמטית. מחירי תקליטי ויניל חדשים (New Release) של אמן מוכר יעלה בישראל בין 120 ל-200 ₪. מהדורות מיוחדות, תקליטים צבעוניים או הדפסות בכמויות מוגבלות Limited Edition) יכולים לנסוק למחירים של 300 ₪ ויותר.

• קראו כאן על ההבדל בין תקליט חדש ותקליט יד שניה
• איך מזהים תקליט מהדפסה מקורית

עבור מי שרוצה לבנות ספרייה מכובדת של 100 תקליטים נגיד, מדובר בהוצאה שיכולה להצטבר בקלות ל- 15,000 ₪ לאורך זמן.
כאן נכנס אלמנט ה”אספנות” שמהר מאוד עלול לגלוש ל”אובססיביות”. התחביב הופך ליקר יותר ככל שהמרדף אחרי עותקים נדירים/מוגבלים/הדפסות ראשונות ( First Pressings) – גובר.

הנה דוגמא לצורך המחשה:
תקליט יד שניה נדיר מאוד שהיה אצלנו על המדף (מוזמנים לנחש איזה) נמכר תוך זמן די קצר ביותר מ-10,000 ₪
(האמת, בהרבה יותר מעשר..) שוק התקליטים הנדירים הינו דינמי וערך של פריט מסוים יכול לעלות ולרדת ממש כמו מנייה. הנה עוד דוגמא מוכרת: ”האישה שאיתי” של דיויד ברוזה נמכר בזמן אמת בכ-100,000 עותקים. מה שלימים הציף את השוק והתקליט הזה, שמחירו היה סביר צנח לארגזי ה’תקליט בשקל’. אלא שהדינמיות והזמינות – שהפכה דלילה למדי (שלא לדבר על איכות השירים וכמות הלהיטים שבו) – רוממו שוב את ערכו של התקליט והיום ו”האישה שאיתי” היא פרי גן העדן.. דבר דומה קרה לתקליטים של ‘הגששים’ למשל, ולא חסרות עוד דוגמאות.

שאלנו לקוח/אספן/חבר שלנו (שמו שמור במערכת) כמה כסף להערכתו, השקיע לאורך השנים בתחביב שלו:

“אני חושב שבערך חצי מיליון שקל. אולי יותר. זו הערכה גסה. כשאני אומר את זה אני מרגיש את הזיעה בגב. 15,000 תקליטים, מהם 3,000 של “7 ושלוש מערכות: פטיפון טורנס טכניקס ועוד אחד ישן של סוני משנות ה-70. זה לא היי אנד אבל עושים את העבודה. הכי קלאסיים”

לדעתנו הוא כבר חצה את המיליון אבל הזיעה בגב מטשטשת. שמא מעגלת למטה. או אולי לא.. זה האוסף שלו.
מנגד פגשנו בחנות את שי בת 14 מחולון. היא אמרה לנו כך:

“שילמתי על התקליטים שלי אולי 500 שקל? שניים של אוליביה. שניים של הביטלס. ההורים קנו לי פטיפון של סאפה ב- 1000 שקל אני חושבת. אבל זה שלהם אז אל תחשיבו.”

{קראו כאן על כיצד אנחנו מתמחרים תקליטי יד שניה}

3. התחזוקה והאביזרים

ויניל הוא פורמט פיזי ורגיש. כדי לשמור על איכות הסאונד ועל ערך התקליטים, יש צורך באביזרים נלווים:
מברשות אנטי-סטטיות, נוזלי ניקוי, שרוולים פנימיים וחיצוניים להגנה, ואולי אפילו מכונת ניקוי תקליטים.
מדובר בהוצאות קטנות יחסית (עשרות עד מאות שקלים), אך הן מצטברות. בנוסף, המחט של הפטיפון נשחקת לאחר
כ- 1,000 שעות נגינה (או ע”י פעולה ידנית בלתי רצויה) ויש להחליפה, מה שמהווה עלות תחזוקה תקופתית. מחט טובה עולה בין 150 ל- 300 ₪. ובכן רגע, האם אפשר לעשות הכל בזול?
למרות הנתונים המרתיעים, אפשר ליהנות מויניל בלי לפשוט רגל:

למשל ביד השנייה: שוק המשומשים הוא הלב של התחביב. חרישה במדפי יד שנייה או בירידי תקליטים עשויה להניב פנינים ב-40–80 ₪ (נדיר אבל כבר היו מקרים מעולם). לא כל מה ששחור – נוצץ…

• ואיך כדאי לאחסן את האוסף?

ציוד וינטאג’: פטיפונים ומגברים משנות ה-70 וה-80 בנויים לעיתים קרובות טוב יותר מציוד מודרני באותו מחיר. קניית ציוד יד שנייה איכותי יכולה לחסוך לא מעט כסף.

איכות על כמות: במקום לקנות כל אלבום שיוצא, אספנים חכמים מתמקדים באלבומים שהם באמת אוהבים ורוצים לשמוע מהתחלה ועד הסוף. המלצה: היעזרו בנו אנשי האוזן השלישית ונתאים לכם את התקליט שיתאים לכם. אין צורך להמר (למרות שאנחנו מודים, לא פעם רכשנו תקליט רק על פי העטיפה שלו, יש בזה הרבה קסם, סקרנות, עניין וכיף…
אוי לא, הלכו 200 שקל! טוב נו לפחות אפשר לתלות את העטיפה על הקיר (תשאלו אותנו על פתרונות תליה)

הערך המוסף: למה בכל זאת משלמים?

הסיבה שאנשים מוכנים להשקיע כל כך הרבה כסף, מעבר לרכושנות או אספנות, היא החוויה. סליחה על המילה החבוטה. בסטרימינג, המוזיקה יכולה להצטייר כ”רעש רקע” בלתי מוגבל. בוויניל, ההאזנה היא כמעט טקס. הפעולה של הוצאת התקליט, הנחת המחט, הרעש הנעים כל כך של החריטה על הגרוב, הקריאה של האינסרט המצורף לעטיפה, העטיפה עצמה – אומנות לשמה (לפעמים נו, לא תמיד. נגיד האבוקדו של פרל ג’ם. טוב, לא משנה), ההאזנה לרצף השירים כפי שהתכוון האמן – כל אלו מעניקים ערך רגשי שקשה לתמחר בכסף. אלו בערך הדקות בהן מזדקקת האישיות שלך כמאזין. בנוסף, בניגוד לקובץ דיגיטלי, לתקליט יש ערך ממשי ואם הוא נשמר היטב, יתכן ובבוא היום יכול להימכר בלא מעט ואולי יותר…
זה באמת תלוי במצבו ובביקוש שיש או אין לו.

• ואם כבר השקעתם אז הנה 8 עקרונות שכדאי לדעת על איך לשמור על התקליטים שלכם

סוף צד ב’

ויניל ואספנות תקליטים בפרט זה אכן תחביב יקר לאין שיעור בהשוואה לחלופות הדיגיטליות.
מלבד רכישת התקליט עצמו, הוא דורש השקעה משלימה בציוד, מקום פיזי לאחסון כלי ניקוי וסבלנות לתחזוקה.
עם זאת, הוא מציע תמורה יחודית: חיבור פיזי למוזיקה, איכות סאונד חמה ועשירה, ובעלות על יצירת אמנות מוחשית.
אם ניגשים לתחביב בגישה ברורה לפיה המוזיקה היא חלק מהזהות שלנו, ממי שאנחנו, וזה שווה לנו כל שקל שהשקענו, ואם רוכשים בצורה מושכלת – קונים יד שניה או מהדורות פחות יקרות, נעזרים במוכרים בדלפק להמלצות ממוקדות, ניתן ליהנות מהויניל גם בתקציב שפוי.
בסופו של דבר, עבור חובבי מוזיקה רבים, הצליל של המחט והגרוב הוא בעצם הצליל היפה ביקום. אה, והיה כבר מי ששר, ובצדק : “כסף, זה מה שאני רוצה.” בהצלחה עם זה.

• כל מה שרציתם לדעת על תקליטים

• סיינה ספירו: הקול העוצמתי של הדור החדש יוצא לאור
• ג’נגו סופר עד עשר
• פטיפון סוני למתחילים: LX310BT או LX5BT?
• The Köln Concert: הדגמה חיה למה שאפשר לעשות עם פסנתר בלבד ולהשאר מרתקים
• “זה ספר על מאחורי הקלעים המטונף”: איה כורם מוציאה ספר חדש ומספרת על המאבק ששינה את חייה