ישי ברגר חוזר ל־1996: השנה שבה הפאנק בער בכל הכיוונים

בגיל 18, ישי ברגר גילה שנה עמוסה באלבומי פאנק שהפכו לחלק מפסקול חייו. שלושה עשורים אחרי, הוא חוזר לתקליטים שקנה ואהב בזמן אמת, מפופ־פאנק מלודי ועד הארדקור פוליטי, ומוכיח שיש אלבומים שלא מפסיקים לבעוט

מאת אבירן שפר

1996 הייתה שנת פאנק מפוארת. בדיוק מלאו לישי ברגר 18, והאלבומים שיצאו באותה שנה ליוו אותו מאז ועד היום. זו הייתה תקופה שבה הפאנק התפצל לאינספור כיוונים: מלודיות קליטות לצד הארדקור מהיר, ביקורת פוליטית לצד הומור פרוע, ולהקות ותיקות לצד דור חדש שביקש להגדיר מחדש את גבולות הז’אנר. אלה האלבומים שישי קנה ואהב בזמן אמת, ושהוא ממליץ לחזור אליהם גם עכשיו.

Descendents – Everything Sucks
אחרי שמונה שנות הפסקה מאז אלבום האולפן הקודם, חזרו אבות הפופ־פאנק עם אלבום שמחזיר את כל מה שהפך אותם לחשובים כל כך: שירים קצרים, מלודיות ממכרות, הומור, עצבים ורגש חשוף. Everything Sucks הוכיח שהנוסחה של הלהקה עדיין עובדת מצוין.

Strung Out – Suburban Teenage Wasteland Blues
אלבום מוקדם ומשמעותי של אחת הלהקות שחיברו בין הפאנק המלודי של קליפורניה לבין נגינה טכנית ואגרסיבית יותר. מהירות, גיטרות עמוסות אנרגיה ושירים שנעים בין מלודיה להתפרצות הופכים אותו למסמך מפתח של הפאנק המלודי בשנות התשעים.

Good Riddance – A Comprehensive Guide to Moderne Rebellion
הארדקור מלודי עם מצפן פוליטי ברור. Good Riddance משלבים כאן קצב מסחרר, פזמונים שנדבקים לראש וטקסטים ביקורתיים, באלבום שמייצג היטב את הצד הישיר והאידאולוגי של סצנת הפאנק האמריקאית.

The Queers – Don’t Back Down
פופ־פאנק פשוט, מהיר ומלא אהבה לפופ של שנות השישים, עם גיטרות רועשות ופזמונים קליטים. The Queers לוקחים את נוסחת הפאנק־פופ של Ramones ומגישים אותה בגרסה מלוכלכת, חצופה ומלאת אופי.

Snuff – Demmamussabebonk
הלהקה הבריטית Snuff מציעה כאן תערובת משלה של פאנק מלודי, הארדקור, הומור ורגעים כמעט פופיים. המעברים החדים, הקצב המשתנה והגישה הלא צפויה הופכים את האלבום להרבה יותר מעוד תקליט פאנק מהיר.

The Mr. T Experience – Love Is Dead
אחד האלבומים המזוהים עם הצד המלודי והציני של הפאנק האמריקאי. The Mr. T Experience כותבים שירי פופ־פאנק על אהבה, אכזבה ומערכות יחסים, עם הומור יבש ופזמונים שנשארים בראש הרבה אחרי שהאלבום מסתיים.

Propagandhi – Less Talk, More Rock
פאנק מהיר, חד ופוליטי שלא מסתפק בסיסמאות. Propagandhi משלבים ביקורת חברתית חריפה עם נגינה טכנית ומורכבת, ומעמיקים כאן את החיבור בין הארדקור מלודי לבין עמדות אידאולוגיות נחרצות.

Bad Religion – The Gray Race
Bad Religion ממשיכים כאן את מסורת ההארדקור המלודי שהפכה אותם לאחת הלהקות החשובות בז’אנר. הרמוניות קוליות צפופות, גיטרות מהירות וטקסטים שעוסקים בחברה, בפוליטיקה ובסתירות של החיים המודרניים מעניקים לאלבום את החותמת המוכרת שלהם.

Swingin’ Utters – A Juvenile Product of the Working Class
פאנק רחוב עם השפעות פולק, גישה מחוספסת וסיפורים על דמויות שנמצאות בשולי החברה. Swingin’ Utters מביאים אלבום עם הרבה אופי, שמתרחק מהצליל המלוטש של הפופ־פאנק לטובת משהו מחוספס, עממי ומלא חיים.

NOFX – Heavy Petting Zoo
NOFX ממשיכים לפתח את השילוב המזוהה איתם בין פאנק מלודי, קצב מהיר והומור פרובוקטיבי. מאחורי הבדיחות והגישה הפרועה מסתתרת להקה שיודעת לכתוב שירים מדויקים, עם מלודיות חזקות ואמירה משלה על העולם שסביבה.

The Exploited – Beat the Bastards
הצד האלים והבלתי מתפשר של הפאנק הבריטי במלוא העוצמה. The Exploited מגבירים כאן את הווליום עם צליל כבד, קרוב למטאל, קצב אגרסיבי וטקסטים מתריסים. זהו אלבום שמעדיף להסתער על המאזין במקום לבקש את תשומת לבו.

J Church – The Drama of Alienation
J Church, מהלהקות הפוריות והייחודיות של הפאנק המלודי, מחברים בין שירים קצרים ונגישים לבין תחושה של ניכור, מלנכוליה ומבט ביקורתי על החברה. זהו פאנק אינטימי יותר, שלא מוותר על האנרגיה אך משאיר מקום גם למחשבה ולרגש.

• האוזן ממליצה: המיטב של 1986
• האם 1976 היתה סתם שנה?
  
  

Sense Field – Building
אלבום שמציב את Sense Field בנקודת המפגש שבין הארדקור מלודי, אימו ורוק אלטרנטיבי. השירים בנויים סביב מלודיות רגשיות, גיטרות פתוחות ושירה שמעניקה מקום לפגיעוּת, ומייצגים צד פחות מתריס ויותר אישי של הסצנה.

Avail – 4am Friday
Avail מביאים אלבום הארדקור מלודי שמחבר בין אנרגיה חסרת מעצורים לבין תחושת קהילה ונאמנות לשורשי הפאנק. השירים מהירים, ישירים ומלאי מתח, אבל מתחת לעוצמה נמצא גם צד אנושי שמבדיל את הלהקה מהרבה מחברותיה לז’אנר.

Nerf Herder – Nerf Herder
אלבום הבכורה של Nerf Herder מציג פופ־פאנק שנון, קליל ומודע לעצמו, עם מלודיות קליטות וטקסטים מלאי הומור תרבותי. הלהקה לא מנסה להישמע קשוחה בכל מחיר, ומעדיפה להוכיח שפאנק יכול להיות גם מצחיק, חכם וממכר.

Face to Face – Face to Face
אלבום שנושא את שם הלהקה ומציג את Face to Face בשיא הביטחון של הפאנק המלודי שלה. גיטרות חדות, שירה מלודית ופזמונים גדולים משתלבים בשירים שעוסקים במערכות יחסים, ספקות ומאבקים אישיים, בלי לוותר על הדחיפות של הפאנק.

The Vandals – The Quickening
The Vandals ממשיכים במסורת של פאנק מהיר, פרוע ומלא הומור, עם גישה שמעדיפה לא לקחת שום דבר ברצינות רבה מדי. זהו אלבום שמבליט את הצד הבידורי של הז’אנר, אבל עושה זאת עם שירים הדוקים ואנרגיה בלתי פוסקת.

Weezer – Pinkerton
אחד האלבומים החשופים והלא נוחים ביותר של Weezer, ששילב רוק אלטרנטיבי עם כתיבה אישית, מביכה לעיתים, על בדידות, תשוקה ותסכול. Pinkerton התקבל בתחילה באכזבה יחסית, אך עם השנים צבר מעמד של קלאסיקה והשפיע עמוקות על האימו ועל הרוק האלטרנטיבי שבא אחריו.

Jimmy Eat World – Static Prevails
באלבומם השני, Jimmy Eat World מחברים בין פאנק מלודי, רוק אלטרנטיבי ואימו מוקדם. הגיטרות הרועשות, המלודיות הרגישות והמעברים בין התפרצות לריסון מצביעים על הכיוון שהלהקה תפתח בהמשך הקריירה שלה.

Spazz – La Revancha
Spazz הם מהשמות המזוהים עם גריינדקור והארדקור קיצוני, ו-La Revancha הוא מפגן קצר, כאוטי ואינטנסיבי של מהירות ועוצמה. האלבום פונה למי שמחפשים את הקצה הרועש והלא מתפשר של הפאנק, בלי להתעכב על מבנים מסורתיים או על מלודיות נוחות.

Los Crudos – Canciones para liberar nuestras fronteras
הארדקור מהיר ופוליטי של להקה לטינית־אמריקאית שפעלה מתוך סצנת הפאנק של שיקגו. Los Crudos משלבים זעם נגד גזענות, גבולות ודיכוי עם הופעה מוזיקלית דחופה וישירה, כשהשפה הספרדית והעמדה הפוליטית נמצאות בלב היצירה.

Post Regiment – Czarzły
Post Regiment, מהלהקות הבולטות של סצנת הפאנק הפולנית, מביאים הארדקור מהיר ואינטנסיבי עם שירה בפולנית ואווירה טעונה. האלבום הוא תזכורת לכך שפאנק בשנות התשעים לא היה תופעה אמריקאית או בריטית בלבד, אלא שפה בינלאומית שהתפתחה בדרכים שונות בכל סצנה מקומית.

Fastbacks – New Mansions in Sound
Fastbacks מחברים בין פאנק רועש לבין כתיבת פופ מובהקת, עם גיטרות מצלצלות, שירים מלודיים ואנרגיה כמעט בלתי אמצעית. New Mansions in Sound ממשיך את הקו של להקה שמצליחה להישמע מחוספסת וקליטה באותו הזמן.

Anti-Heros – American Pie
פאנק רחוב אמריקאי ישיר, מחוספס ומלא גישה. Anti-Heros נשענים על מקצבים דוהרים, פזמונים שאפשר לצעוק יחד וטקסטים שמבטאים את האופי המתגרה של הפאנק, בלי לנסות לייפות את הצליל או לרכך את המסר.

• 1996: השנה שבה האלקטרוניקה הפסיקה להישמע כמו דבר אחד
• 1996 במוזיקה: האלבומים הגדולים של השנה
• ישי ברגר חוזר ל־1996: השנה שבה הפאנק בער בכל הכיוונים
• 1996 הבחירות של ליאור
• Twenty One Pilots – More Than We Ever Imagined: לילה אחד, דרך שלמה