המכתוב של תאיר חיים

מאלקטרו תימני עם A-WA לאלבום סולו אישי וחם

אבירן שפר

תאיר חיים היא מהאמניות האלה ששומעים פעם אחת ומבינים מיד שיש פה משהו אחר. יש לה קול חם ונוכחות טבעית, אבל בעיקר היא מביאה כנות.
לא כזו של דרמה מוגזמת אלא מהסוג השקט, כזו שנכנסת מתחת לעור בלי לצעוק.

הרבה מכירים את תאיר בזכות חברותה בהרכב המשפחתי A-WA, לצד שתי אחיותיה, שהביא בשנים האחרונות צליל תימני-אלקטרוני-פופ חד וממכר, והצליח לפרוץ גם בישראל וגם בחו״ל. בתוך A-WA תאיר הייתה חלק ממכונה מוזיקלית סופר-אנרגטית, עם ביטים גדולים, גרוב וריקוד.
באלבום הסולו שלה היא הולכת לכיוון אחר לגמרי. יותר אישי, יותר קרוב, פחות “להרים” ויותר לספר.

אלבום הבכורה שלה, “Maktub”, הוא הצהרת כוונות ברורה. השם “מכתוב” (מה שנכתב) יושב בול על האלבום, כי הוא עוסק בחיים כמו שהם: אהבה, בחירות, רגעים של בלבול, ורגעים שאתה מרגיש שהמציאות פשוט מובילה אותך.

מוזיקלית, האלבום נע בין פופ עדין, סול, נגיעות של R&B, ואווירה ים־תיכונית. ההפקה נקייה ומדויקת, והכול בנוי כדי לתת לקול של תאיר להוביל.

ליציאת האלבום קדמו שני סינגלים מצויינים, “Ya Banat”, פניה של יוצאת תימן הישראלית אל “אחיותיה” התימניות בנות צנעה לעשות שלום ו- “No Wifi” על השגרה במדבר המנותק ממנו מגיעה חיים.

בסופו של דבר, Maktub הוא אלבום בכורה שמרגיש בשל בצורה לא שגרתית, התחלה של סולו שמראה שתאיר היא לא רק חלק מלהקה מצליחה, אלא אמנית בפני עצמה.

• מה קרה למוזיקה הישראלית מאז ה־7 באוקטובר?

• חדש על המדף, אוקטובר 2026
• The Human League – Dare: האלבום שלימד את העתיד לרקוד
• 1996: השנה שבה האלקטרוניקה הפסיקה להישמע כמו דבר אחד
• 1996 במוזיקה: האלבומים הגדולים של השנה
• ישי ברגר חוזר ל־1996: השנה שבה הפאנק בער בכל הכיוונים

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.