אלבום חדש לגבע אלון

סונגרייטר בוגר, הפקה אלגנטית, ושירים שלא צריכים לצעוק כדי לפגוע

אבירן שפר

I Never Land הוא אלבום שמזקק יפה את כל מה שגבע אלון בנה לאורך השנים: כתיבה אינטימית, קול מחוספס ומלא נשמה, וגיטרות שמרגישות כמו כביש פתוח באמצע הלילה. מי שמכיר את העשייה שלו עוד מימי The Flying Baby, דרך הפריצה כסולו באלבומים כמו Days of Hunger ועד התקופה הבשלה יותר של Restless Soul ו־Tranquilo, ישמע כאן אמן שממשיך ללכת עם האמת שלו אבל נשמע מדויק יותר, שקט יותר, ובטוח בעצמו.

האלבום נע בין אמריקנה, פולק־רוק ובלוז עדין, עם הפקה שמכבדת את השירים ולא מנסה “לנפח” אותם. יש בו רגעים מלודיים שמזכירים את האהבה של אלון לסונגרייטינג קלאסי, לצד טקסטים שמדברים על תנועה, בית, זיכרון ואובדן, בלי קלישאות ובלי דרמה מיותרת.

I Never Land לא מנסה להמציא את גבע מחדש, הוא פשוט מציג אותו בשיאו: יוצר בוגר, אלגנטי ומאוד נוכח, שמוכיח שגם במוזיקה הכי שקטה אפשר להרגיש הרבה.

• איך השפיע ה-7 באוקטובר על המוזיקה הישראלית

• שישי של אהבה ושנאה. גיג באוזן עם שפי ישי
• חדש על המדף | יוני 2026
• 55 שנים ל- Blue: האלבום של ג’וני מיטשל שהפך כאב אישי לאמנות נצחית
• קיילי מינוג: הדוקו שהזכיר לי להתאהב בכוכבת הפופ של המאה הקודמת
• מנערת קאנטרי לאייקון גלובלי: 20 שנה לסינגל הבכורה של טיילור סוויפט