אלבום חדש לגבע אלון

סונגרייטר בוגר, הפקה אלגנטית, ושירים שלא צריכים לצעוק כדי לפגוע

אבירן שפר

I Never Land הוא אלבום שמזקק יפה את כל מה שגבע אלון בנה לאורך השנים: כתיבה אינטימית, קול מחוספס ומלא נשמה, וגיטרות שמרגישות כמו כביש פתוח באמצע הלילה. מי שמכיר את העשייה שלו עוד מימי The Flying Baby, דרך הפריצה כסולו באלבומים כמו Days of Hunger ועד התקופה הבשלה יותר של Restless Soul ו־Tranquilo, ישמע כאן אמן שממשיך ללכת עם האמת שלו אבל נשמע מדויק יותר, שקט יותר, ובטוח בעצמו.

האלבום נע בין אמריקנה, פולק־רוק ובלוז עדין, עם הפקה שמכבדת את השירים ולא מנסה “לנפח” אותם. יש בו רגעים מלודיים שמזכירים את האהבה של אלון לסונגרייטינג קלאסי, לצד טקסטים שמדברים על תנועה, בית, זיכרון ואובדן, בלי קלישאות ובלי דרמה מיותרת.

I Never Land לא מנסה להמציא את גבע מחדש, הוא פשוט מציג אותו בשיאו: יוצר בוגר, אלגנטי ומאוד נוכח, שמוכיח שגם במוזיקה הכי שקטה אפשר להרגיש הרבה.

• איך השפיע ה-7 באוקטובר על המוזיקה הישראלית

• Alice In Chains – MTV Unplugged חוזר לתקליט, 30 שנה אחרי
• Beck – Ride Lonesome: בק חוזר לצד האפל והיפהפה של היצירה שלו
• סטיבי כמעט מוכן
• VMA 2026: למי אכפת? מסתבר שלכולנו
• מדונה עדיין כאן, ועדיין על רחבת הריקודים

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.