ברי סחרוף

מבלי ששמנו לב, הגיטרה של ברי סחרוף מנסרת את הלילה כבר 50 שנה. תחילה בהרכב הפרוג חלום קוסמי שפעל בתחילת שנות השבעים, בהמשך כשחבר לרמי פורטיס באמסטרדם והקים איתו את S.O.B ובהמשך את מינימל קומפקט (יחד עם סמי בירנבך, מלכה שפיגל ומקס פרנקן), אח”כ כשהמשיך עם פורטיס ל-Foreign Affair וחזר איתו לארץ לטובת הצמד פורטיסחרוף, ועד ימינו אנו כשסחרוף ממשיך להוציא באדיקות אלבומי סולו אחת לכמה שנים מאז 1991. מזמן הוא כבר התנחל בלבבות של מיליוני ישראלים – בדגש על אלבומו המצליח ביותר “נגיעות” מ-1998 – אך ההצלחה לא באה מעולם על חשבון איכות בלתי מתפשרת של גיבור גיטרה מקומי שעדיין אוחז בתואר לא רשמי של הסמן האלטרנטיבי של הרוק הישראלי. כזה שלא פועל משיקולים מסחריים או מנסה לרצות את כולם. להיפך, לברי סחרוף כזמר, מלחין, כותב שירים ומבצע יש כריזמה נחבאת אל הכלים. כשהיא מתפרצת, היא סוחפת אחריה המונים ועל כן מאפשרת לסחרוף לפעול לפי שיקולים אמנותיים בלבד. לפעמים, ואפילו לעתים קרובות, חופש הפעולה היצירתי מנפק גם להיטי רדיו ונכסי צאן ברזל שמעצבים את פניו של הרוק הישראלי לדורותיו.

שירים ראויים לציון:

ניצוצות, ככה זה (לאהוב אותך), עוד חוזר הניגון, עבדים, אמונה עיוורת, כמה יוסי, חם על הירח, חלליות, כלום זה לא סתם, עיר של קיץ, מונסון, לב שלם, זמן של מספרים, מה לך יחידה, ימולדת, החיים שממול, מפנה מקום, רעש לבן, בואי הביתה, נחמה, חיית הברזל, העין, כמעיין המתגבר, לחץ, שתי פנים, אינני אוהב אותה, חבל שאת לא, את חירותי, עיר מקלט, האחר, הזיות, ריבונו של עולם, Ghosts Can’t Run Away, באים אותך לקחת, שיר בנאלי, האיש שבקיר, ימים נוראים, שם יש, האחד, אם הייתי, רוח חדשה, כשייתמו המילים, לאהוב את עצמך, הלוחש במכוניות, רועד, נפתלי הדג, השומר של הגן, הפוך, ירח, יהלום