קסם, ג'אז ודור הטיקטוק: התופעה ששמה Laufey

האלבומים שלה נחטפים ממדפי החנות, הגרסה החדשה של "A Matter Of Time" כבר כאן, ומעריצות מכל העולם הולכות שבי אחריה. איך צעירה איסלנדית החזירה את הג'אז לאופנה, ומה התשובה הסופית לוויכוח הבלתי נגמר ברשתות: איך בכלל מבטאים את השם שלה?

מאת אבירן שפר צילום: Emma Summerton

פלישה מוזיקלית אל המדפים

בחודשים האחרונים פשוט אי אפשר להתעלם מהנוכחות הבולטת של Laufey במחלקות התקליטים והדיסקים. עוד ועוד אלבומים פיזיים שלה נוחתים על מדפי החנות, וכאשר הגרסה החדשה והמדוברת של "A Matter Of Time" הגיעה אלינו, התברר סופית שזו אינה רק אפיזודה חולפת. מדובר בכוכבת בסדר גודל שמזכיר תקופות אחרות בהיסטוריה של המוזיקה. הנוכחות הפיזית שלה בחנויות משקפת נאמנה את הטירוף שמתחולל ברשתות החברתיות ובפלטפורמות ההאזנה, אך במקביל היא גם מציפה מחדש שתי שאלות גדולות או שתי תעלומות מרכזיות שאופפות את הזמרת הייחודית הזו.

תעלומה מספר 1: מלחמת ההגייה הגדולה

אם תיכנסו לקבוצות המוזיקה ולדיונים ברשתות החברתיות בארץ, תגלו זירת קרב של ממש. מעריצים, מבקרים ומוזיקאים מתווכחים בלהט סביב שאלה אחת פשוטה לכאורה: איך לעזאזל הוגים את השם Laufey? חלק נשבעים שזה "לאופי", אחרים מתעקשים על "לייפי", ויש את אלו שמשוכנעים שמדובר ב"ליפי" או "לייוי".

הגיע הזמן לעשות סדר ולסיים את הוויכוח. הזמרת נולדה בשם Laufey Lín Jónsdóttir באיסלנד, והשם שלה מגיע מהשפה האיסלנדית. ההגייה הנכונה והמדויקת ביותר, כפי שהיא עצמה נאלצת להסביר שוב ושוב בראיונות, היא ליי-ווי (Lay-vay). המילה "Lauf" באיסלנדית משמעותה "עלה" (Leaf), והסיומת מבוטאת כמו המילה Way באנגלית. אז בפעם הבאה שאתם מחפשים עותק של האלבום שלה בין המדפים, אתם יודעים בדיוק איך לבקש אותו בלי להתבלבל.

תעלומה מספר 2: איך מוזיקה "מיושנת" כובשת את הצעירות?

התעלומה השנייה מרתקת אולי אפילו יותר. על פניו, המוזיקה של ליי-ווי סותרת את כל חוקי הפופ המסחרי המודרני. במקום ביטים אלקטרוניים כבדים או הפקות מינימליסטיות ומהוקצעות של מפיקי על, היא מגישה תזמורים קלאסיים עשירים, גיטרות בסגנון בוסה נובה, נגינת צ'לו עמוקה ומלודיות ג'אז שמזכירות באופן מובהק את שנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת. אמנים כמו בילי הולידיי, אלה פיצג'רלד וצ'ט בייקר הם ההשפעות המוצהרות והברורות ביותר שלה.

אז איך קורה שמוזיקה שנחשבת "מיושנת" מעוררת עניין עצום אצל קהלים שזה ממש לא אמור לעניין אותם? איך היא גורמת לאולמות ענק מלאים בצעירות מכל רחבי העולם לצרוח את המילים ולבכות מהתרגשות?

התשובה טמונה בשילוב הגאוני שהיא מייצרת בין צורה לתוכן. ליי-ווי כותבת על חוויות התבגרות עכשוויות, אהבות נכזבות, חוסר ביטחון, ורומנטיקה מודרנית בעידן של מסכים ואפליקציות.
היא עוטפת טקסטים יומיומיים וחשופים בתוך הרמוניות ג'אז מורכבות, מה שמייצר ניגוד קסום. מעבר לכך, היא שולטת בשפה של דור ה-Z. היא מתקשרת עם הקהל שלה בטיקטוק ובאינסטגרם בצורה טבעית, מדברת איתן בגובה העיניים, ומשתפת רגעים מחדר השינה שלה עם הגיטרה. היא הפכה את הג'אז לנגיש, אישי ורלוונטי מתמיד, ומעניקה למעריצות שלה תחושה של אינטימיות וחברות קרובה.

חיים אישיים וקריירה: מאיסלנד לזכייה בגראמי

כדי להבין את השורשים המוזיקליים שלה, צריך להסתכל על משפחתה. ליי-ווי נולדה בשנת 1999 לאב איסלנדי ולאם סינית. אמה היא כנרת קלאסית מקצועית, וסבה מצד אמה היה מורה לכינור בסין. המוזיקה זרמה לה בדם מיומה הראשון, והיא החלה לנגן בפסנתר ובצ'לו כילדה קטנה. את ההשכלה המוזיקלית הפורמלית שלה השלימה במכללת ברקלי היוקרתית למוזיקה בבוסטון, שם למדה לשלב בין היסודות הקלאסיים הנוקשים לבין החופש המאלתר של הג'אז.

הפריצה הגדולה שלה החלה אי שם בשנת 2020, כאשר החלה להעלות ביצועים לרשתות החברתיות בזמן המגפה העולמית והסגרים. המיני אלבום הראשון שלה, "Typical of Me", זכה להצלחה ביקורתית, אך היה זה אלבום הבכורה שלה מ-2022, "Everything I Know About Love", שהציב אותה בחוזקה על המפה העולמית.

ההצלחה הפנומנלית הגיעה לשיא חסר תקדים עם יציאת אלבומה השני "Bewitched" בשנת 2023. האלבום שבר שיאי השמעות היסטוריים לאלבום ג'אז בפלטפורמות הסטרימינג ביום צאתו, וזיכה אותה בפרס הגראמי לאלבום הפופ העממי המסורתי הטוב ביותר. מאז היא לא מפסיקה להכות גלים, להוציא גרסאות מיוחדות ולהחזיר את חוויית ההאזנה המלאה לאופנה, כפי שאנחנו רואים היטב בביקוש האדיר לפורמטים הפיזיים שלה בימים אלו.

קלאסיקה מודרנית

ליי-ווי היא הרבה יותר מזמרת עם קול יפה, היא מתפקדת כגשר תרבותי חי ונושם. היא מנגישה את המסורת המוזיקלית הגדולה של המאה ה-20 לדור של המאה ה-21, ועושה זאת בחן, בסטייל, ועם קול קטיפה שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בפניו. עם השפעות של ענקי הג'אז שפוגשות רגישות פופ עכשווית וכנות חשופה, ליי-ווי מוכיחה שמוזיקה טובה באמת אינה תלויה בזמן, אלא ביכולת לגעת בלבבות של המאזינים.

• חבוט בעובד: דייב לייבוביץ'
• כל מה שצריך זו אהבה: כך הפך 25 ביוני ליום הביטלס הבינלאומי
• מה בשקית של אלרן דקל
• שישי של אהבה ושנאה. גיג באוזן עם שפי ישי
• חדש על המדף | יוני 2026