תקליט ויניל חדש מאגד את הקלטות הקאלט של הדמות המופרעת מהאייטיז
מאת צוות האוזן השלישית
אם יש משהו שפורמט הוויניל עושה טוב, זה להחזיר דברים למעמד שמגיע להם. לא עוד “קטע מצחיק שהיה פעם”, אלא חומר קאלט אמיתי, כזה שנשמע היום כמו מסמך תרבותי.
זה בדיוק הסיפור של “האשם תמיד”, הדמות שיצר יאיר ניצני איש להקת “תיסלם” לשעבר, ושיה וותיקה בתעשיית המוזיקה המקומית ואחת ההברקות הכי מזוהות עם ההומור הישראלי של שנות ה־80.
בימים שבהם תקליטי שדרים וקסטות היו הדרך להפיץ להיטים, קטעים כמו “האשם הוא שלנו…” הפכו לתופעה: עוברים מטייפ לטייפ, מושמעים במסיבות, ומקבלים חיים משלהם. עכשיו מגיעה מהדורת ויניל חדשה שמאגדת את ההקלטות המקוריות מאותם פורמטים נשכחים ונותנת להן סאונד ומעמד של אלבום לכל דבר.
כן, “האשם הוא שלנו, האשם לא לבד” (הוא בטח לא פראייר של אף אחד)
הוא נתפס כבן אדם. מישהו שכולנו מכירים, או לפחות מפחדים להיות: זה שתמיד יודע להסביר למה זה לא עליו, למה הוא לא התחיל, למה הוא רק היה שם במקרה, ולמה בעצם כל העולם צריך להודות לו שהוא בכלל הגיע. הוא היה הישראלי הקטן בגרסת קאלט: מתוחכם מספיק כדי לצחוק על עצמו, אבל גם מספיק חצוף כדי לזרוק את האחריות החוצה בלי למצמץ. וכן, הוא בעצם אפנדי ערבי שחי את הישראליות טוב יותר מכולנוץ
זה לא רק מצחיק זה מדויק. כי “האשם תמיד” תמיד היה יותר מדמות: הוא היה סוג של מראה. הומור שמבין את הישראליות מבפנים, ומצליח להיות קליל ומרושע באותה נשימה.
והכי חשוב: זה אחד מאותם ריליסים שמוכיחים שוויניל הוא לא רק טרנד. לפעמים הוא פשוט הדרך הכי נכונה להחזיר קלאסיקה למקום שלה.
לכבוד יום חנויות התקליטים שיחול השנה ב- 18.4 האוזן השלישית מוציאה לראשונה על גבי ויניל שתי גרסאות של האשם תמיד במהדורות מוגבלות, שחור וורוד.
- אחרי ה־7 באוקטובר: כך השתנתה המוזיקה הישראלית
- המדריך השלם לתקליטים. מהסליל האנלוגי עד הצליל הדיגיטלי






כתיבת תגובה