בלתי שביר

דיוויד דאן הוא הניצול היחיד מתאונת רכבת קטלנית. מבחינתו חייו יכולים להמשך כסדרם, עם המשברים הרגילים עם מעסיקיו ועם אישתו. אך לדידו של אלייז´ה פרייס — דיוויד הוא על-אדם, כמו גיבורי הקומיקס שהוא כה מעריץ, ובעיקר ההפך המוחלט ממנו — על עצמותיו השבירות במיוחד. בתחילה דיוויד לא לוקח את דבריו של אלייז´ה ברצינות, אך לאט לאט הוא מתפכח לתוך ההכרה שאולי יש דברים בגו, אולי הוא בלתי שביר… רכוב על הצלחת “החוש השישי”, עם כשרונו המיוחד לבנות אווירה מכשפת, שוב דוהר מ. נייט שאמאלאן אל מחוזות העל-טבעי. גם כאן המוות הוא לא בהכרח תחנה אחרונה, גם כאן ברוס ויליס מתגלה כלחשן לא רע, ואת תפקיד הילד המשונה )שלא לאמר מעצבן( תופס שחור עם בעיות לא פחות מורכבות. מגמת ההמשכיות נרשמת גם בשפה הקולנועית וכאן מוכיח שאמאלאן כישרון לא מבוטל עם יכולתו לייצר אפקטים רגשיים תוך שימוש דווקא באיפוק — מהמרכיבים היותר נדירים בקולנוע האמריקאי כיום. הריסון הלה מעניק לסרט את חזותו ההגונה, כמעט-אמנותית, וזו אך מעצימה את יכולתו להסתנן אל הלב, גם אם בצורה פחות מוצלחת מקודמו.