The Cure – Pornography – Vinyl

The Cure – Pornography

אם אתם מחפשים אלבום שבאמת, אבל באמת ייתן לכם להרגיש את צמד המילים "דארק אייטיז" ויזרוק אתכם במכה אחת לתקופת המועדונים של שנות השמונים, הפינגווין, הליקוויד וקולנוע דן: זה האלבום ויש כמוהו אולי עוד עשרה שיכולים לעשות את זה בצורה כל כך ישירה ומזוקקת.

"פורנוגרפי" הוא ללא ספק האלבום האפל והקודר ביותר של הקיור ויצא במאי 1982 בשיא התקופה האפלה של האיש וההרכב כולו רוברט סמית.

קצת יעליב את סמית ואת האלבום המופלא הזה אם נקרא לו "דארק אייטיז" או "רוק גותי" כי מדובר בהרבה הרבה יותר מזה, האאמת מפתיע שאלבום כל כך קיצוני הן בתכנים והן במוזיקה הצליח אז להשתחל למצעד הבריטי ולהגיע למקום השמיני והמכובד, מפתיע ואף מדהימה העובדה ששנה לאחר מכן נחת מר סמית היקר ברחוב הירקון בתל אביב להופעה בקולנוע דן כגיטריסט ההרכב "סוזי והבנשיז" באחת ההפקות הראשונות של שוקי וייס שניהל והקים אז את המועדון.

יתר מעללי רוברט סמית בתל אביב באותו שבוע יזכרו ליודעי דבר כסיבה האמיתית שמאז ועד היום הקיור לא הגיעה להופעה בישראל וכנראה שגם לא תגיע בשום הצעה כספית, אבל לא התכנסנו כאן כדי להעלות באוב מה עוררה התסרוקת ומה עולל האיפור של סמית לחלק מהישראלים, אלא כדי לדון ביצירת המופת שהוא שחרר לעולם שנה קודם.

אין פתיח קודר, מסוכן, ועוצמתי יותר לאלבום מהשנים ההן כמו One Hundred Years המופלא, הגיטרות המייללות את העצב מייד כשהשיר מתחיל, התופים המלחמתיים, אווירת הטרגדיה והכאב והצעקה חסרת המעצורים של סמית וכמובן שורות הכאב שמוליכות את הטקסט לכל אורכו, "לא משנה אם כולנו נמות" כך פותח סמית את האלבום, זה ה"בוקר טוב", זה ה"אהלן" שלו למאזין, שני משפטים לאחר מכן "בבניין גבוה יש הרבה מה לעשות", ואווירת הסוף והאובדן חודרת עמוק עימוק לתוך הורידים, מתפשטת בהם כמו מחלה שאין לה סוף ותרופה, זורקת את המאזין למערבולת של שחור וכאוס כשבאמצע כל זה מקונן סמית את חורבנו האישי שיר שיר.

מספרים שבשנים ההן צריכת הסמים שלו הגיעה לשיא, שהגיעה לפיק באלבום The Top שיצא לאחר מכן והיה פסיכדלי יותר, הזוי יותר והרבה פחות גותי ואפל, עדיין, אם יש אלבום של הקיור שניתן לחבר אותו כמעט עם הפוסט פאנק זה האלבום הזה, זה אלבום שמבחינת ההפקה, העומק ורמת הכבדות שלו העובדה שיצא ב 1982 היא לא פחות ממדהימה.

שירים כמו  A Short Term Effect ו Siamese Twins הם בלי ספק פסקול נעורים של כל מי שחיפש את עצמו במועדונים שהזכרתי בתחילת הסקירה, The Hanging Garden היה הצהרה בוטה כנגד תעשיית הבשר, שלוש שנים לפני שמוריסי יצא לעולם עם Meat Is Murder והקסדה, שיר כמו The Figurehead הוא מודל לחיקוי עבור כל להקת מטאל אווירתית שמכבדת את עצמה, זה בכלל אלבום שההשפעה שלו על הז`אנר הזה היתה עצומה, החל ב My Dying Bride דרך Alcest, Mayhem ו Tribulation (שאף הקליטו גרסת קאבר משלהם לשיר הפותח One Hundred Years) ועד ל Tomorrow's Rain המקומיים, זה לא מפתיע בהתחשב באווירה הקודרת של האלבום, אווירה שרק מתגברת כשמגיעים לשלושת השירים המסיימים: A Strange Day , Cold ושיר הנושא Pornography, והאלבום מסתיים ומשאיר אותך חלול, זרוק, פצוע ועם סימנים כחולים מהמכות שחטפת בלב, זה אלבום של שבר, של קריסה, וזה אלבום מושלם בהיותו לא מתחנף ולו לשנייה אחת למאזין, לא מתפשר אומנותית, חסר להיטים וחסר בדל של חיוך, שחור כל כך ורגיש כל כך.