גאווה ודעה קדומה (2005)

השמועה אומרת כי מר בינגלי, השכן החדש של משפחת בנט, הוא רווק צעיר ובעל הכנסה. שידוך מצוין לבת הבכורה ג’יין, או כך לפחות בטוחה אמם הזוממת של חמש בנות המשפחה. בנשף שנערך מיד שמים השנים עין זה על זו. הבעיה היא הבת השנייה, אליזבת, בחורה מעט קשת עורף שאמורה להשתדך למר דארסי, חברו של בינגלי. שורה של אי הבנות והרבה גאווה פגועה יקשו על השניים לממש את המשיכה הראשונית שניצתת ביניהם. על פי הרומן הקלאסי של ג’יין אוסטין מביים ג’ו רייט את “אחד העיבודים המעולים ביותר שנוצרו לקולנוע” (אם נצטט את רוג’ר איברט). רייט מצליח לתפוס את האופי הרומנטי של המקור, מבלי לגלוש לסנטימנטליות מיותרת. נייטלי, שהתגלתה ב”שחק אותה כמו בקהאם” מוכיחה כאן כי הרבה יותר מפנים יפות – היא כוכבת של ממש. מלאכת הצילום העשירה ומלאת התנופה, אנסמבל השחקנים המשובח, אתרי ההתרחשות המלבבים באנגליה הכפרית – כל אלו הופכים את הגרסה הזו של “גאווה ודעה קדומה” לתענוג של ממש.