אור מן ההפקר

נער רגיש המתגורר בפרבר עוני תל-אביבי מתמודד עם מערכת של לחצים בסביבת מגוריו: אישיים וחברתיים גם יחד. ניסים דיין על סרטו: “בראש ובראשונה חשוב לי להדגיש שאני לוקאל פטריוט, אינני חצוי ברגשותיי כלפי ת”א… עשיתי את הסרט בשכונה מתוך אהבה אמיתית אליה, אל אנשיה, אל מה שהיא מסמלת בשבילי…” נחשב לחלוץ הקולנוע הפוליטי הישראלי. סרט ששואב רבות מהקולנוע האיטלקי של שנות הששים (“אקטונה” של פזוליני, למשל), המכונה – הדור השני לניאוריאליזם האיטלקי. הסרט הופק בתקציב זעום, בשחור-לבן, כאנטי-תזה לקולנוע המסחרי ולסרטי הבורקס ששלטו בראשית שנות השבעים.