עלפון חושים (1992)

סוון מבוסס על מקרה הרצח השערורייתי והמפורסם משנות
ה- 20 שבוצע על ידי צמד הנאהבים היהודים ליאופולד-לואב. במאי 1924 חטפו נתן ליאופולד וריצ`רד לואב, שני נערים מבריקים, בנים למשפחות אמידות, את בובי פרנקס, בן שכונתם בשיקגו. כדי לטשטש את זהותו ואת מינו, הם שפכו חומצה על אברי גופו, והשליכו את גופתו לאגם סמוך למקום מגוריהם, בביטחון מלא שלא ייתפסו לעולם. אולם בשל חוסר מיומנותם בתכנון הרצח, והשארת עדויות בזירת הפשע, נעצרו השניים זמן קצר לאחר מכן.

מערכת היחסים בין ליאופולד ולואב הייתה הומוסקסואלית סאדו-מאזוכיסטית, ואת הסיפוק שלהם מצאו בסדרה של פשעים קטנים ופחות קטנים. שיאה של מערכת היחסים היה בתכנון של חטיפה ורצח, כפשע מושלם שיהיה מעין טקס נישואין בשבילם, ויקשור אותם זה בזה לנצח, כסוד אפל שיישאו איתם בחייהם הבוגרים.
בהנחה שהצופה כבר מכיר את הסיפור, וסוון אמור לספק לו זווית הסתכלות נוספת, מתמקד הבמאי תום קאלין בצורך של השניים בפשעים כתחליף לסיפוק מיני, ששלהבתו דעכה זה מכבר בחייהם הזוגיים חסרי הריגושים. וזאת בימים שהומוסקסואליות נחשבה לסטייה מובהקת, ואף יותר מכך – מחלת נפש.

הסרט `מלווה` את השניים בחודשים שקדמו לרצח, בזמן ביצוע הפשע, לאורך המשפט הקונטרוברסלי שהוביל לכליאתם במאסר עולם, וגורלם לאחר פסק הדין.
באמצעות כותרות, עדויות, קטעי ארכיון וקריאת קטעי יומן של השניים, מוצגים בסוון על קצה המזלג, אספקטים שונים מסיפור המקור. התוצאה נצפית כמסמך מיושן, טבול בקטעי צלום ועריכה אומנותיים כמו קטעי הטקסט המצוטטים, ושחזורים, שלא תמיד מתחברים לרצף, והופכים את הסרט ללא-פשוט להבנה.

על אף עלילת הסרט המזעזעת, ישנה בו אוירה של איפוק וריחוק. הדמויות כמו גם הכוח שמחבר אותן זו לזו, ומניעיהן העמוקים יותר נותרים מעורפלים. הופעתו המצומצמת להפליא בתסריט של פרקליט ההגנה הנודע, קלארנס דרו, מתעלמת לחלוטין מחשיבות `נצחונו` לכאורה, במשפט הזה, כשמנע גזר-דין מוות מהנערים, תוך שימוש בהומוסקסואליות שלהם כטענה לאי-שפיות.
על פרשיה זו התבססו שני סרטים מפורסמים נוספים: “Rope” של היצ`קוק משנת 1948, וכפיה של ריצ`ארד פליישר משנת 1957.