לארי פלינט: האיש והסקנדל
בתחילת שנות השבעים היה לארי פלינט בעליהם של כמה מועדוני חשפנות באוהיו. כדי למשוך קהל הוא החל לפרסם עתון המכיל צילומים של רקדניותיו בתנוחות פרובוקטיביות. עתון שלימים הפך למגזין הפורנוגרפי “האסלר”. עימות עם המטיף הנוצרי ג’רי פלוול התובע לסגור את עתון התועבה מביא את פלינט למאבק משפטי המגיע עד לבית המשפט העליון, הפוסק כי פלינט ימשיך להדפיס את עתונויו בזכות חופש הדיבור והעתונות. ב -1978 נורה פלינט בידי מתנקש ונותר משותק ומרותק לכסא גלגלים. הבמאי הצ’כי הדגול מילוש פורמן מביא את סיפורו של פלינט עם הומור ציני ויוצר שיר הלל לחוקה האמריקאית, שעבורה חופש הביטוי הוא ערך עליון. מתנגדי הסרט, שבסגנונו מושפע מיצירות של מפיקו אוליבר סטון, טוענים שזהו בעצם שיר הלל לפורנוגרפיה. אין ויכוח על משחקה המעולה של קורטני לאב כאשתו של פלינט שמתה מאיידס. פלינט עצמו מופיע בתפקיד השופט שדן אותו למאסר.הסרט זכה בדב הזהב בפסטיבל ברלין 1997.