הגבר שלה

ברטראן בלייה שנודע בסרטיו הפרובוקטיביים המתגרים בערכי המוסר הבורגניים (“הכינו את הממחטות”, “חליפת ערב”) עושה זאת גם כאן בסיפורה של מארי, זונה שאינה רואה עצמה מנוצלת, אלא אוהבת את מקצועה מכל הלב וסיפור יחסיה עם חסר בית שאותו היא אוספת מהרחוב. “בעצם אם תשאלו אותי, אז אני יכול להגיד… הסרט הוא על אהבה… אהבה כן… לאהבה צורות שונות… ואהבה של זונה או לזונה לא פחות טובה בעיני… תשאלו אותי למה זונה? מה כבר יכול להיות מעניין בזונה, האם זהו הפן המציצני שלך? אשיב לכם: לואיז ברוקס, “לילות כביריה”, “אירמה לה דוס”, אין
להתעלם מהן.כמו השוטרים והגנבים, הזונות הן חלק בלתי נפרד מהקולנוע…”(בלייה).
אנוק גרינברג זכתה על תפקידה בפרס השחקנית בפסטיבל ברלין 96.