המחברת

באחטאי בת השש מתגוררת עם משפחתה בשכונת מערות באפגניסטן, לא הרחק מן המקום שבו פוצצו אנשי הטאליבן את פסלי הענק של בודהא. באחטאי מקנאה בשכנה עבאס ההולך לבית הספר, אך כוונתה להתיישב על ספסל הלימודים מתגלה כמורכבת: אין ברשותה מחברת ואין בנמצא בית ספר המסכים ללמד נשים. סביב ניסיונותיה של הילדה הגיבורה להתגבר על מכשולים אלו מעצבת חנה מחמלבף הצעירה, נצר למשפחת הקולנוענים האיראנית המוכשרת, את סרטה העלילתי הראשון. כמו במרבית סרטי המשפחה, גם כאן מטושטשים הקווים שבין הפיקטיבי לתיעודי, גם כאן סוגיות שברומו של עולם – ממעמדה של האישה ועד למעורבות האמריקאית בלבה של אסיה – זוכות לביטוי מתוחכם, שבו הפרטי הוא גם אלגורי, וגם כאן לאינטליגנציה הקולנועית – הקצב, תשומת הלב לפרטים, האופן שבו ממוסגר הנוף – יש תפקיד מפתח באיכותה הסופית של היצירה.