הדליה השחורה

לוס אנג’לס, 1947. אחרי שנלחמו בזירת האגרוף הופכים באקי ולי לשותפים במשטרה העירונית, וכינוייהם: “קרח” לאחד, “אש” לשני, משקפים גם את הבדלי הגישות ביניהם. גופתה המרוטשת של צעירה יפיפה, המתגלה על ידי השניים, הופכת לאירוע הפשע המדובר של התקופה, שולחת את השניים למסע חקירה, ומסירה את הקרום הדקיק המכסה על ביצתה הטובענית של עיר הכוכבים. ולא שלשניים שלנו אין סודות משל עצמם, בוודאי כאשר ביניהם עומדת בחורה עם שער בלונדי ועשן סיגריות נצחי המתפתל כעלילה עצמה עד לפתרונה. בשנת 1947 נמצאה גופתה של בטי שורט בלוס אנג’לס אחרי שנרצחה וגופתה הושחתה, על בסיס התעלומה הזו, שלא נפתרה עד היום, כתב ג’יימס אלרוי מותחן נוארי מפולפל שזוכה עתה לעיבוד קולנועי. בריאן דה פלמה נהנה במיוחד לעשות מטעמים משילוב של סטיות מיניות, גופות מושחתות, כפילים ופורנו. השלמות הויזואלית, בזכותו של ווילמוש זיגמונד הגדול, הקריצה ללא מעט מיתוסים קולנועים מן התחום (מ”השינה הגדולה” ועד “צ’יינה טאון”) הופכים את “הדליה השחורה” לרכבת שדים אפלה שדוהרת בעוצמה במשך שעתיים.