לידה

עשר שנים לאחר שבעלה נפטר במהלך ריצה בסנטרל פארק, אנה מרגישה שהיא מוכנה להינשא בשנית. אל חגיגת האירוסין בדירת אמה השתלטנית, בלב ניו יורק, נדחף ילד בן 10 הטוען כי הוא שון, הבעל המת, ומפציר באנה שלא תכנס מתחת לחופה. אם בתחילה היא דוחה את דבריו, נוכחותו המתמדת בחייה עושה את שלה ובהדרגה היא נסחפת לתוך מערכת יחסים משונה עם הילד… על הבסיס הזה, עם לא מעט רמיזות ל”תינוקה של רוזמרי” של פולנסקי (אפילו התסרוקת של ניקול קידמן מזכירה את מיה פארו), בונה ג’ונתן גלייזר בסרטו השני מותחן שהוגדר ביותר ממקום אחד כ”מטאפיסי”. בין אם הוא באמת מצליח לדון במתח שבין גוף לנפש ובמהות האהבה מנקודת המבט הנשית, גלייזר מספיק מוכשר כדי לטעון את הסרט במידה של עניין ורגש. המשחק המאופק, האווירה הקודרת, התסריט הלא פשוט, כל אלו משדרגים את “לידה” הרחק מעבר לדרמת מתח/אימה שגרתית.