ז’ה טאם מון אמור

קורותיו של ארי קורצוייל, אדם החווה את חייו דרך המצלמה. הוא מצלם באובססיביות כל מפגש, כולל את חיי היומיום שלו עם אשתו האהובה דניאלה. ארי מתקשה לתקשר שלא דרך המצלמה. אבל אחרי עשרים שנות חיים משותפים דניאלה מתעייפת, היא עוזבת. ארי, שאינו מסוגל לחיות ללא דניאלה, עוזב אף הוא את הבית והופך הומלס. גם כהומלס הוא ממשיך לצלם באובססיביות, לתעד את מצוקותיו ברחוב. האם יצליח ארי קורצוייל מתישהו להפוך תיעוד זה לסרט? יצירה נוספת, אישית וכואבת של מאסטר התיעוד העצמי – אביגדור וייל.