גלעד כהנא | טוב שאבא קיבל סרטן

שלוש היצירות בקובץ טוב שאבא קיבל סרטן מקיימות ביניהן דיאלוג מתמשך. הנובלה ״ההוא והזונות״ פורשת את סיפורם של יחזקאל ושתי אהובותיו, אהובה ואוולין, המגיעים לעיירה קטנה ומטלטלים את תושביה — לא במעשיהם, אלא בעצם נוכחותם החופשית, שמעוררת סערה רגשית חבויה. היצירה ״טוב שאבא קיבל סרטן״, הכתובה כתסריט, עוקבת אחר התקרבותו המאוחרת של הבן גלעד לאביו הגוסס, ומתחקה אחר שורשי הריחוק שעמד ביניהם שנים. הסיפור ״מר ברג״ בוחן את ההדים האנושיים והמוסריים של פרשיית יחסים בין נהג מונית ישראלי לעובדת מין קולומביאנית.

על אף ההבדלים הצורניים והעלילתיים, שלוש היצירות נשענות על יסוד משותף: דמות של אב מת או נוכח־בהיעדרו. כולן סובבות סביב אותה שאלה עיקשת — האם רגש אמת יכול לבקוע מתוך מצבים אנושיים קיצוניים, דווקא שם, במקום שבו השפה מתפרקת, והזהות האישית נבלעת במצב חירום מתמשך. כאן העובדות הן העלילה, הן הפרוזה; ואילו פריצת הרגש, ההתעקשות שלו לחפש לעצמו צורה, היא השירה. המתח הבלתי־פתור בין השתיים הוא מקור הדרמה, וכפי שניסח זאת כהנא בלשון חדה וחסרת פשרות: ״קרב בין שירה ופרוזה הוא קרב טוב״.

מתוך ההוא והזונות:
כך נראתה הפעם הראשונה שהם נצפו בעיירה: שלושתם עולזים ביום שמש מושלמת, מעוררי פליאה ובוהקים בפיירבּירד הפתוחה, הלומי קמ”שים, צמודים במושב הקדמי, לעיניהם משקפי שמש, חולפים את הצומת הראשי ברמזור אדום, מרחפים. הם כלל לא רצו להסתכן, פשוט לא היו מודעים לאפשרות שמשהו רע יכול בכלל לקרות. ישנם כאלה רגעים של אושר.

מתוך טוב שאבא קיבל סרטן:
אבא, תקשיב לי. מדבר איתך גילי. הבן שלך. שאוהב אותך. אתה מכיר אותי מעל שלושים שנה. אף פעם לא שיקרתי לך. אתה עכשיו בבית חולים. בחדר שלך. החבר שלי עם הפאות לא נמצא שם. אין שם ליצנים. אין שם שגריר. אין שם קופים. האנשים שלידך הם חולים שמנסים לישון. אל תתרגז עליהם. אבא, בבקשה. אני אוהב אותך. ג’ני איתך. אף אחד, אף אחד לא נוגע בדברים שלך. הכל בסדר. אני לא יכול לבוא עכשיו כי אני חולה וזה לא טוב לך. כי אני יכול להדביק אותך. ככה אמר המנתח שלך. תחזור עכשיו לישון.