הקרקס הוא פיתוי גדול לקומדיה קולנועית, שהרי ליצנים קיימים שם ממילא. צ’פלין מצליח להתחמק מפיתוי זה וליצור בתוך אוהל הקרקס מלודרמה פיוטית עם מסר חברתי עמוק. בעליו של הקרקס מנצל את פועליו שמנסים למצוא נחמה באהבה. נווד מגיע לשם במקרה, כי הוא זקוק לפרנסה. מובן שהסוף אינו טוב והסרט מסתיים כאשר הקרקס מתרחק והנווד נותר בבדידותו הניצחית. צ’פלין מנצל את הקרקס לסדרה אינסופית של גאגים, כמו למשל, הסצינה הקלאסית שבה הוא נלכד בחדר המראות. זהו אחד הסרטים היותר מהודקים מבחינה עלילתית של צ’פלין.