ילדי השמש

ילדי הקיבוצים הראשונים נולדו בארץ ישראל של תחילת המאה העשרים להורים צעירים ומלאי תקווה. “ילדי השמש” כינו אותם, ילדי מהפכת שמש העמים בארץ ישראל. הוריהם מייסדי הקיבוצים שהיגרו מאירופה, ניסו ליצור בפלשתינה חברה חדשה, בה המשפחה המסורתית מתחלפת עם זו הקולקטיבית, רצון היחיד מוכפף לטובת הכלל וכולם חיים בשוויון. “ילדי השמש” גדלו בעולם קטן, מוזר ומופלא, שאת טעויותיו, פצעיו וגעגועיו הם נושאים עד היום. הם לא בחרו להיות חלק מהמהפכה של הוריהם, הם נולדו לתוכה. הם חונכו לאור מודל “האדם החדש” – חבר קיבוץ חרוץ ומוסרי ואמיץ, “אדם אשר השותפות היא טבע ראשון לו”. הקבוצה הייתה משפחתם הראשונה, שם התבגרו, התווכחו ואהבו. בעזרת סרטי חובבים שנמצאו בארכיונים מתפוררים, ראיונות קוליים, שירי ילדים והקלטות ישנות, מחייה הסרט עולם נעלם ותרבות אבודה. מארג החומרים הנדיר ממנו עשוי הסרט מייצר סיפור אישי מאד כמו גם כללי ביותר, מעין סיפור-על של אחד המיתוסים המרתקים של התנועה הציונית בארץ ישראל. הסרט זכה בפרס וולג’ין לסרט התיעודי הטוב בפסטיבל ירושלים.