היצ’קוק ממשיך לחקור היבטים פסיכואנליטיים בדמויותיו. הפעם, זכרון אימה מילדות אינו מאפשר למארני (טיפי הדרן, “הציפורים”)לנהל חיים נורמליים. הנוירוזות שלה מרובות ובהן התמוטטות כשהיא מבחינה בצבע באדום ונטייה כפייתית לגנוב דברים. קשר עם הפסיכולוג, שון קונרי, יוביל אותם לגילויים עצמיים מרעישים. לא נחשב בזמנו למוצלח אך השתבח עם הזמן. מומלץ.
