הרולינג סטונס הם לא סתם להקת רוק, הם מוסד. מאז תחילת שנות ה־60 הם מגלמים את הצד המלוכלך, הבועט והסקסי של הרוקנרול: בלוז מחוספס, גיטרות חדות, וכריזמה בלתי נגמרת של מיק ג’אגר וקית’ ריצ’רדס. מה שהתחיל כלהקת רית’ם אנד בלוז בריטית עם הערצה לצ’אק ברי ומאדי ווטרס, הפך מהר מאוד לאחת מהלהקות הגדולות בהיסטוריה.
בין סוף שנות ה־60 לאמצע שנות ה־70 הם הוציאו רצף אלבומים שקשה להתחרות בו:
Beggars Banquet, Let It Bleed, Sticky Fingers ו־Exile on Main St. כולם אבני יסוד של רוק קלאסי. הסטונס תמיד ידעו לקחת את השורשים האמריקאיים ולהחזיר אותם לעולם בגרסה חצופה יותר, מהירה יותר ומסוכנת יותר.
הכוח שלהם הוא לא רק בשירים כמו (I Can’t Get No) Satisfaction, Gimme Shelter או Paint It Black, אלא ביכולת להישאר רלוונטיים במשך עשורים. גם היום, הם עדיין מוכיחים שהרוקנרול אינו טרנד, הוא אופי.





![The Rolling Stones - Honk [3LP]](https://third-ear.com/wp-content/uploads/2022/09/MDQtMzgxMy5qcGVn-300x296.jpeg)

הרולינג סטונס הם לא סתם להקת רוק, הם מוסד. מאז תחילת שנות ה־60 הם מגלמים את הצד המלוכלך, הבועט והסקסי של הרוקנרול: בלוז מחוספס, גיטרות חדות, וכריזמה בלתי נגמרת של מיק ג’אגר וקית’ ריצ’רדס. מה שהתחיל כלהקת רית’ם אנד בלוז בריטית עם הערצה לצ’אק ברי ומאדי ווטרס, הפך מהר מאוד לאחת מהלהקות הגדולות בהיסטוריה.
בין סוף שנות ה־60 לאמצע שנות ה־70 הם הוציאו רצף אלבומים שקשה להתחרות בו:
Beggars Banquet, Let It Bleed, Sticky Fingers ו־Exile on Main St. כולם אבני יסוד של רוק קלאסי. הסטונס תמיד ידעו לקחת את השורשים האמריקאיים ולהחזיר אותם לעולם בגרסה חצופה יותר, מהירה יותר ומסוכנת יותר.
הכוח שלהם הוא לא רק בשירים כמו (I Can’t Get No) Satisfaction, Gimme Shelter או Paint It Black, אלא ביכולת להישאר רלוונטיים במשך עשורים. גם היום, הם עדיין מוכיחים שהרוקנרול אינו טרנד, הוא אופי.