The Doors

דלתות התודעה של הסופר אלדוס האקסלי נפתחו עבור חבורת סטודנטים סקרנית בלוס אנג’לס של אמצע שנות השישים. ללא היסוס הם פרצו דרך הדלת האחורית והפכו במהרה לאחת הלהקות הבולטות של התקופה והמשפיעות בכל הזמנים. הכריזמה והקול הסמכותי – וגם העדין והנוקב – של ג’ים מוריסון יצרו אווירה מחשמלת על רקע הקלידים המכושפים של ריי מנזרק, הגיטרה הבלוזית ואפופת המיסתורין של רובי קריגר והתופים הנחושים של ג’ון דנסמור. לצד שירי פופ מובהקים ולפעמים מתריסים, הדורז צללו לתוך נהר גועש של צלילים אווירתיים, מיסטיים ופסיכדלים וגם ידעו להיות ישירים, רוקנ’רוליים, ביקורתיים ופרובקטיביים, לחולל שערוריות וללטף ברכות. כל זאת ועוד הרבה יותר עד שהסמים הכריעו את ג’ים מוריסון והדלתות נסגרו מעצמן. כשנפתחו מחדש, ללא מוריסון, היה זה צל חיוור של גוף העבודה המפואר שעלה על סלילי ההקלטה בין השנים 1967 ל-1971 -שישה אלבומים מופתיים (ואחד נוסף שיצא אחרי מותו של מוריסון, אבל בהשתתפותו) שמגשימים את מה שכתב וויליאם בלייק (והעניק השראה לאלדוס האקסלי)

“כאשר דלתות התודעה נקיות, כל הדברים נראים כפי שהם, אינסופיים”

שירים ראויים לציון:

Riders On The Storm, Light My Fire, Roadhouse Blues, L.A. Woman, Love Street, Break On Through (To The Other Side), Strange Days, People Are Strange, Love Me Two Times, When The Music’s Over, Gloria, Love Her Madly, The End, Touch Me, Soul Kitchen, Hello I Love You, Five To One, Alabama Song, Waiting For The Sun, You’re Lost Little Girl, The Crystal Ship, Peace Frog, Been Down So Long, Back Door Man, Blue Sunday, Moonlight Drive, Ghost Song, Bird Of Prey, Not To Touch The Earth, Spanish Caravan, The Unknown Soldier, We Could Be So Good Together, Queen Of The Highway, Shaman’s Blues, My Eyes Have Seen You, Horse Latitudes, I Can’t See Your Face In My Mind, I Looked At You, The Soft Parade, Indian Summer,  The Changeling, Hyacinth House