הסקס פיסטולס הגדירו את תנועת הפאנק כתופעה תרבותית/אנטי-תרבותית סנסציונית ומרעננת, שבראש ובראשונה יצאה כנגד השמרנות החמוצה, המקובעת וקפוצת התחת שאפיינה את הממלכה המאוחדת באותן שנים. מגובים ברעיונותיו הממזריים של אמרגנם הממולח מלקולם מקלארן, התופעה הלכה והתפשטה, הדביקה בהתלהבותה וסחפה אחריה פאנקיסטים שלא ידעו שהם כאלה ברחבי הממלכה ובכל העולם. הסקס פיסטולס אמנם לא האריכו ימים, אבל את “הנזק” שהם עשו כבר אי אפשר להשיב לאחור ורבים מהשירים האנרכיסטיים שכתבו כבר הפכו להמנונים בפי כל מי שהפנים שהממסד, הפוליטיקה וגם הדמוקרטיות המערביות באשר הן – רקובות מהיסוד.