Billy Joel

מי שהחל את דרכו כקלידן משופם עם רעמת שיער מנופחת בלהקת פרוטו-מטאל מגוחכת בשם Attila שהוציאה אלבום אחד כושל ב-1970 התעשת במהרה וכבר כשנה אחרי, אבל לא אחרי שהתגלח והסתפר, אלא עדיין משופם ומתולתל למשעי, כשל שוב בנסיון לפרוץ לתודעה עם אלבום פולק-פופ יפהפה בשם Cold Spring Harbor. שנתיים אחרי – וגם אחרי שהתגלח וקיצץ מחלפותיו – זכה בהצלחה מסחררת עם האלבום Piano Man שחשף את כישורי ההלחנה הנדירים שלו לצד יכולותיו להתיך בין סגנונות שונים כמו פולק, פופ, קאנטרי ורוק מתקדם וכמובן קולו הנחוש ונגינתו המכושפת על הפסנתר, שכומו כלים שלובים כוחם המאגי הלך והתחדד ככל שהצליח בילי ג’ואל לתקוע יתדות עמוקות יותר בלב הזרם המרכזי של המוזיקה הפופולרית עם אלבומים מופתיים לא פחות כמו The Stranger מ-1977ו- 52nd Street שיצא שנה אחריו,  ובהמשך עם אלה שהפציעו בשנות השמונים, כשגם אלבום הפופ האחרון שלו,  River Of Dreams מ-1993, ראוי להמלצה חמה. ב-2001 הוציא אלבום אחרון בהחלט שמתמקד במוזיקה קלאסית ומאז אפשר לומר שנעלמו עקבותיו מהאולפני ההקלטות,אך ג’ואל בעיקר מופיע והאלבומים המופלאים שהקליט נוכחים גם נוכחים ואף זוכים לתחייה בזכות קהלים חדשים שמגלים את בילי ג’ואל לראשונה.