ברי סחרוף

מבלי ששמנו לב, הגיטרה של ברי סחרוף מנסרת את הלילה כבר 50 שנה. תחילה בהרכב הפרוג חלום קוסמי שפעל בתחילת שנות השבעים, בהמשך כשחבר לרמי פורטיס באמסטרדם והקים איתו את S.O.B ובהמשך את מינימל קומפקט (יחד עם סמי בירנבך, מלכה שפיגל ומקס פרנקן), אח”כ כשהמשיך עם פורטיס ל-Foreign Affair וחזר איתו לארץ לטובת הצמד פורטיסחרוף, ועד ימינו אנו כשסחרוף ממשיך להוציא באדיקות אלבומי סולו אחת לכמה שנים מאז 1991. מזמן הוא כבר התנחל בלבבות של מיליוני ישראלים – בדגש על אלבומו המצליח ביותר “נגיעות” מ-1998 – אך ההצלחה לא באה מעולם על חשבון איכות בלתי מתפשרת של גיבור גיטרה מקומי שעדיין אוחז בתואר לא רשמי של הסמן האלטרנטיבי של הרוק הישראלי. כזה שלא פועל משיקולים מסחריים או מנסה לרצות את כולם. להיפך, לברי סחרוף כזמר, מלחין, כותב שירים ומבצע יש כריזמה נחבאת אל הכלים. כשהיא מתפרצת, היא סוחפת אחריה המונים ועל כן מאפשרת לסחרוף לפעול לפי שיקולים אמנותיים בלבד. לפעמים, ואפילו לעתים קרובות, חופש הפעולה היצירתי מנפק גם להיטי רדיו ונכסי צאן ברזל שמעצבים את פניו של הרוק הישראלי לדורותיו.