הנווד הקטן עושה דרכו צפונה לאלסקה ומצטרף לשורה של חומדי זהב. במקום הוא מגלה שהזהב האמיתי נמצא בליבה של נערה ענוגה והוא מחזר אחריה בקסם האופייני לו. זהו אחד הסרטים היחידים של צ’פלין שבו התסריט היה פחות או יותר סגור עוד בטרם התחילו הצילומים. מספר סצנות קנו לעצמן חיי נצח בתולדות הקולנוע, כמו אכילת הנעל המפורסמת (שהייתה עשויה מליקוריץ) וריקוד הלחמניות (שצוטט על ידי ג’וני דפ בסרט “בני וג’ון”), שבזמנו גרם למקרינים להעביר את הסרט אחורה לפי דרישת הקהל המשולהב.