גופתה הקפואה של מונה, אישה צעירה, מתגלה בעיצומו של החורף בתעלה בדרום צרפת. מכאן והלאה משתמשת אנייס ורדה (קליאו מ-5 עד 7) בכלים דוקומנטריים כדי לשרטט פורטרט של החודשים, הימים, השעות והדקות האחרונים של חייה. את העדויות לחייה העצובים של מונה, מביאות דמויות שוליים של האנשים הרבים והשונים אותם פגשה בנדודיה. ורדה בוחנת בסרט את הערך והתוקף של התבוננותם של מספר רב של אנשים כדי להראות כמה אפשר לדעת על אדם אחד. מרסיסי המידע שיש לכל אחד מהם אודות מונה אנו למדים על מוצאה ועל חייה ועל נסיבות צאתה לנדודים, כשהיא נושאת על גבה את רכושה, מבקשת מקלט ואוכל מזרים ולעיתים עושה עבודות מזדמנות ועוקבים אחריה בתהליך ההידרדרות שהביא לבסוף למותה. סרט עצוב ונפלא שהביא לסנדרין בונר את פרס הסזאר על משחקה. זוכה אריה הזהב בונציה.
