סרטו התיעודי המונומנטלי של קלוד לנצמן מסתפק בעדות. הוא לא מנסה להחיות את הזיכרון באמצעות חומר ארכיוני אלא באמצעות הזוכרים ורק באמצעותם. כמעט עשר שעות של ראיונות מצמררים, פיסות חיים שנשמעות כמעט מדע-בדיוניות, אבל הן ממש לא. העובדות נרקמות כשהמילים הופכות לתמונות רק במוחו של הצופה, ומביאות עדות של אחת התקופות המזוויעות ביותר בתולדות האנושות. הסרט זכה בפרסים רבים ביניהם פרס סיזאר מיוחד ושלושה בפסטיבל ברלין.