סקוטלנד, שנות ה-50'. ג'ו, בחור צעיר ולא ידידותי, מוצא עבודה על דוברה השייכת ללס ולאלה ומשייטת לה בתעלות שבין גלזגו לאדינבורו. יום אחד מושים הוא ולס גופת אישה מעורטלת שצפה במים. במקביל לחברות העמוקה המתפתחת בין שני הגברים, מתעוררת בין ג'ו ואלה משיכה הדדית עזה. פלשבקים המתחילים משלב די מוקדם של העלילה מכניסים לתמונה ממד נוסף... בפסטיבל ירושלים 2003 הוצג 'השממה הגדולה האחרונה', סרטו הראשון של דויד מקנזי. הסרט הגדיר את יוצרו כהבטחה גדולה ועכשיו, עם מס' 2 בפילמוגרפיה, נפרע השטר. לראייה: שלל של ביקורות נלהבות שהופיעו למחרת הבכורה בפסטיבל קאן וציינו כמעט כולן את התעוזה היצירתית, את השליטה המוחלטת ואת היד הבוטחת שמפגין מקנזי. כמו קודמו, גם "הזר"' בונה את עצמו על אוירה. מקנזי יודע איך להעניק רוח חיים קולנועית ליצירה הספרותית שעליה הוא מבוסס; ליסודות הניכור, למתחים המיניים ולסודות הכמוסים הנמצאים בבסיס העלילה – טקסטורה מגורענת, גוונים קרים ואפרוריים, דיאלוגים מדויקים, עיצוב אמנותי מרשים, עיטור מוסיקלי מלנכולי שתרם דויד ביירן, וכמובן שאי אפשר להתעלם מתרומתם של יואן מקרגור, טילדה סווינטון וחבריהם.
תקציר באדיבות סינמטק ת"א