ניו יורק, לונדון, אנטוורפן. יהודים חרדים, מתאגרף צועני-אירי, כלב רצחני ובעיקר — היהלום הגדול בעולם — אלו הם החומרים מהם רוקח גאי ריצ’י את סרטו השני. כמו ב"לוק סטוק ושני קנים מעשנים" גם כאן העסק מסתבך ויוצא משליטה, גם כאן מעורבים טיפוסים מפוקפקים לצד לוזרים חסרי-מזל אך בעיקר "סנאצ’" הוא המשך ישיר של אותו סגנון פרוע, קצבי, עתיר הומור ואלימות. כאן אמנם כבר נעדרת הראשוניות שטענה את הסרט הראשון בעוצמה, אך במקומו נוכחת מיומנות כה רבה המאפשרת לריצ’י ללהטט בין קווי העלילה ושלל הדמויות עד שהסרט מצטבר ליצירה גדושה, דחוסה ומהנה למדי.
תקציר באדיבות סינמטק ת"א