בעולם משחקי המחשב של אלגרה גלר (ג`ייסון לי) המציאות כבר לא משנה - "אקזיסטנז", המשחק החדש שלה, הופך לחלק מחייה ושואב אותה פנימה. היא מחוברת למשחק דרך "פורט" מיוחד הצמוד לגופה וסוחפת איתה פנימה את שומר הראש שלה (לאו). הרעים כמובן אחריה, וכמו בכל משחק מחשב - המטרה היא לנצח.
תקציר באדיבות walla

דיוויד קרוננברג הוא במאי קנדי ותיק בעל עולם קולנועי משלו: עשיר, מנומק ומטורף לחלוטין. בסרטיו הוא מתמקד בעיקר בז’אנרים של מדע בדיוני ואימה. אך גם כאשר הוא יוצא מחוץ לגבולות ז’אנרים האלה הוא מביא את ה"פרברסיות" ואת הדמיון החולני גם לעולם ה-כביכול ריאליסטי. כך היה ב"מ. באטרפליי" וב"קראש" וכמובן ב"ארוחה עירומה", יצירת המופת שלו, עיבוד לספרו של וויליאם בורוז. הסרטים שלו אינם הופכים לשוברי קופות, אך יש לו קהל נאמן בכל רחבי העולם ההולך בעקבות קרוננברג באש ובמים. אין פלא עם כך שקרוננברג, יחד עם לינץ’ וגרינאווי, עמיתיו בתחום ה"ביזאר" האינטלקטואלי, הפך לבמאי פולחן. הנושאים שהוא מטפל בהם באופן כמעט אובססיבי הם השילוב בין האורגני למכני והשפעת התקשורת על תפיסת המציאות שלנו. כך בסרטו "וידאודרום" (1982) הוא הקדים במספר שנים את הספרות כשיצר בעצם סרט בתת-ז’אנר ה"סייבר-פאנק". את "אקזיסנטז" ניתן להגדיר כשילוב בין "וידאודרום" ו"ארוחה עירומה" ל"המשחק" ו"מאטריקס". קבוצת אנשים המכורים למשחקים וירטואליים מגיעה לניסוי של משחק וירטואלי חדש: "אקזיסטנז". על מנת להתחבר למשחק באופן מושלם וכדי ליצור את האשליה המוחלטת כל משתתף חייב לבצע ניתוח חד פעמי המאפשר לחבר את המחשב באמצעות מנוע חצי- אורגני חצי- אלקטורני ישירות אל מערכת העצבים שלו. על הניסוי מפקחת אלגרה (ג’ניפר ג’ייסון לי), ממציאת משחקים נערצת. כשקבוצת קנאים המתנגדים לשטיפת המוח של המשחקים וירטואליים, מנסים להתנקש בה, היא נמלטת, יחד עם איש יחסי הציבור של החברה (ג’וד לאו), ההופך בלית ברירה לאיש אבטחה, ומסתתרת במפעל בו מייצרים את מנועי המשחק מקרביים של דו-חיים מוטנטים. זוהי ההזדמנות של קרוננברג להמציא יצורים דוחים ומשעשעים כאחד, כפי שהוא אוהב. ככל שמתקדמת העלילה מלאת הפיתולים וההפתעות נסחפים הגיבורים אל תוך עולם בו הם כבר לא מסוגלים להפריד בין המציאות/ הקיום (Existence) למשחק (Existenz). כפי שניתן להבין מהתקציר הזה זהו סרט יומרני שאינו מתבייש להגיד משהו על הקיום האנושי, אך בניגוד ל"מאטריקס" למשל, בו הרעיון הפילוסופי מטשטש בתוך ים של קרבות מגע ופעלולים, האפקטים המיוחדים והיצורים הדוחים (והדו-חיים) של קרוננברג מהווים חלק אינטגרלי מעלילת הסרט. מה שמקל על קרוננברג להחדיר את רעיונותיו הוא שילוב ההומור המקאברי (אלמנט שהיה חסר בסרטיו המוקדמים ופרץ לראשונה ב"הזבוב") וכמובן הקפדה על כל פרט ופרט ועל ההגיון הפנימי במבוך המוזר של משחק בתוך משחק/ חלום בתוך חלום. ג’ניפר ג’ייסון לי, המעצבנת בדרך כלל, מפגינה כאן משחק מאופק לשם שינוי, אך את תשומת הלב מושכים שחקני המשנה המעולים איאן הולם ("המתיקות שאחרי", "ברזיל"), ווילם דפו ודון מק’קלאר ("אקזוטיקה") - מומחים בהופעות בסרטי פולחן למיניהם. קרוננברג אומר שאת הרעיון לסרט ולדמותה של אלגרה נתן לו סיפור חייו של סלמאן רושדי, הנאלץ להסתתר ממתנקשים בגלל אמנותו. אך זהו גם סרט שבעצם מדבר על הקולנוע ועל כוחו דמוי החלום, אשר עדיין מהפנט מאות מיליונים ברחבי העולם. יותר מאשר אלגרה היא סלמאן רושדי, אלגרה היא דיויד קרוננברג, המנסה להעביר דרך המשחק האולטימטיבי - הקולנוע - את רעיונותיו אל הצופים.
תקציר באדיבות סינמטק ת"א