21/01/2020
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Claypool/Lennon
  2. Dream Theater
  3. Steve Kilbey
  4. Tom Waits
  5. Bohemian Rhapsody
חדשים בג'אז באוזן
  1. Charles Mingus
  2. Alice Coltrane
  3. Charles Lloyd
  4. Aaron Parks
  5. The John Betsch Society
Kazan Elia
קזאן נולד בקונסטנטינופול להורים יוונים. משפחתו היגרה לארה"ב כשהיה ילד קטן. הוא החל את דרכו בתיאטרון והגיע לקולנוע בעידודו הרב של המפיק הגדול דאריל פ. זנוק, שזיהה את הכישרון המתחיל. בין השנים 1945 ו-1957 קאזאן ביים עשרה סרטים שזכו להערכה עצומה. באותם שנים קאזאן עצמו זכה בשני אוסקרים על בימוי וקיבל עוד שתי מועמדויות.

כבר בסרטו הראשון, "אילן גדל בברוקלין", קאזאן הוכיח יכולת נפלאה בעבודה עם שחקנים (ואכן, שני כוכביו של הסרט, ג'יימס דאן והילדה פגי אן וורנר קיבלו את פרסי האוסקר). הוא היה מעריץ נלהב של שיטת העבודה של סטניסלבסקי, זו שמבקשת מהשחקן להיכנס אל תוך עורה של הדמות ולהבין למה היא נושמת. יחד עם לי סטראסברג הקים בניו-יורק את ה-Actor's Studio, בית הספר האגדי למשחק, ממנו בגר, בין השאר, מרלון ברנדו. חשמלית ושמה תשוקה (1951) בבימויו של קזאן נחשב לסרט שגילה את ברנדו לעולם, וזיכה את קזאן בעוד מועמדות לפרס האוסקר לבימוי.

את האוסקר הראשון קיבל על "הסכם ג'נטלמני", בכיכובו של גרגורי פק, על האנטישמיות החבויה בחברה האמריקאית. סרט שנחשב נועז וחושפני בשנה בה יצא לאור, 1947. הוא נחשב לבמאי שגילה את מרלון ברנדו, אותו ביים גם ב-"ויוה זפאטה" (1952) ו-"בחופי הכרך" הנפלא (1954, פרס אוסקר שני לקזאן), את ג'יימס דין, אותו ביים ב"קדמת עדן" (מועמדות לאוסקר לקאזאן) וגם את וורן ביטי שכיכב ב-"זוהר בדשא" (1961). ב-1963 ביים את "אמריקה אמריקה" לפי תסריט שכתב בעצמו, המבוסס על סיפורו של הדוד שלו ומתאר את חוויית ההגירה לארה"ב, וקיבל עוד מועמדות לאוסקר. בכך תמה תקופת העבודה הפורייה שלו. מאז ביים שלושה סרטים סך הכל, החשוב שבהם "ההסדר" שביים ב-1969 (לפי רומאן שהוא עצמו כתב).

ב-1999 חזר קזאן לכותרות אחרי שהוחלט להעניק לו אוסקר על מפעל חיים. גופים אחרים נמנעו מלתת לו פרס דומה והחלטת ועדת האוסקר עוררה תגובות, אוהדות ונזעמות גם יחד. ב-1952, ימי המקארתיזם האמריקאי, קזאן נחקר על ידי הוועדה לפעילות אנטי-אמריקאית, זו שחיפשה "קיני קומוניזם", גם בהוליווד. קזאן הודה שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית ושעזב את המפלגה בשאט נפש. אחרי התלבטויות הסכים לנקוב בשמותיהם של שמונה אנשי תעשיית הסרטים שהיו חברים במפלגה במקביל אליו.

חצי מאה אחרי, עדיין יש רבים שלא סולחים לו. בין השאר, כי הוא מעולם לא חשב שהוא צריך לבקש סליחה. קזאן עמד מאחורי החלטתו להלשין, וטען שזה היה הדבר הנכון והסביר לעשות באותם ימים. תומכיו טענו שהלשנתו היתה חסרת חשיבות ושיש אנשים המנסים להפוך אותו לשעיר לעזאזאל, לאשם הגדול של התקופה, כשבעצם, אשמים גדולים ממנו יצאו ללא פגע. אחרים, כמו סקורסזה שהעניק לו את האוסקר, טענו שהוא היה אחד הבמאים הגדולים של המאה העשרים וכל השאר שולי. המתנגדים הגדולים אמרו שהסליחה הפומבית שהתעשייה סולחת לו בהעניקה את הפרס, מקטינה את כאבם העצום של אלה שאיבדו את פרנסתם ואת חייהם המקצועיים בעקבות הלשנותיהם של קזאן וחבריו. הטקס התקיים כסדרו, וקזאן עלה על הבמה לקבל את הפרס. אחדים, כמו וורן בייטי, נעמדו על רגליהם ומחאו לו כפיים. אחרים נשארו לשבת ונמנעו במופגן מלהשתתף בחגיגה. קזאן קיבל את הפרס, מילמל כמה מילות תודה, ומיהר לרדת מהבמה.
בימוי
6.
ההסדר (1969)
12.
17.
Wild River (1960)
19.
Baby Doll (1956)
20.
29.
פינקי (1949)
ספר / מחזה מאת
1.
ההסדר (1969)
תסריט
1.
2.
ההסדר (1969)
משחק
ביוגרפיה של
מחקר על
בתפקיד עצמו/ה
חדשות האוזן

ערוץ האוזן השלישית בטוויטר האוזן השלישית באינסטגרם YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוק
מתנה נהדרת לימי חג
תקנון ובירור יתרה
פטיפונים למכירה
תקליטים ישראלים למכירה
פריטים יד שניה
הזמנות לפי בקשתך
כרטיסים מוזלים
פופ הקטלוג המלא
אינטימי ואיכותי
כתבו לנו YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוקהאוזן השלישית בטלפון