14/11/2019
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Claypool/Lennon
  2. Dream Theater
  3. Steve Kilbey
  4. Tom Waits
  5. Bohemian Rhapsody
חדשים בג'אז באוזן
  1. Charles Mingus
  2. Alice Coltrane
  3. Charles Lloyd
  4. Aaron Parks
  5. The John Betsch Society
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

המזל הולך עם הטובים מכות
הוצאה מחודשת ליצירה של לינדזי אנדרסון, בר מזל, מספקת הזדמנות נדירה הצטרף בשירה ל-178 דקות של סרט דחוס ומעורר מחשבה; ובלי שום קשר, ג'פרי בליץ משקם את התיכון האמריקאי

בר מזל, במאי: לינדזי אנדרסון, בריטניה 1973
לעיתים רחוקות קורה שבמאי מפליג רחוק עם חזונו הקולנועי, ועדיין מצליח במקרה הטוב להעביר מסר ברור - ובמקרה הטוב מאוד לרתק את הצופים אל המסך. השביל מנפשו הקודחת של הבמאי אל ליבו של הצופה הפסיבי ותאב הריגושים רצוף מוקשים ומחסומים, כך שזה לא ממש פלא שרבים וטובים נופלים הרבה לפני שהם מגיעים ליעדם.
העובדה המעט עגומה הזו היא אחת הסיבות שסרטו של לינדזי אנדרסון מ-1973, בר מזל, הוא יצירה כל כך נדירה, אפילו בנוף הקולנועי של היום.
במרכז הסרט דמותו של מייקל טראוויס החביב, המגולם על-ידי מלקולם מקדואל, שהיה אז ללא ספק בשיאו המקצועי (חמש שנים אחרי שכיכב בוהיה אם... המצוין של אנדרסון, ושנתיים לאחר תפקידו העל-זמני בתפוז המכני של קובריק). בתחילת הסרט הוא מקבל תפקיד זוטר כאיש מכירות של קפה, מתוך נחישות נאיבית אך מובהקת לטפס בסולם הקפיטליסטי עד הפסגה. מאותו הרגע, מתחיל רצף הזוי, ולפרקים שרירותי בעליל, של מקרים שמשותף להם רק היותם תולדה - או של מזל בלתי ייאמן או של ביש מזל קולוסאלי.
סרטו של אנדרסון, שהוא בראש ובראשונה יצירה נועזת ביותר, אמנם קופץ תדיר מהקומי לטרגי ומהריאלי לסוריאליסטי הקיצוני, אך אין להבין מכך שהוא מין השתטות גחמנית של במאי שנראה שמאוהב כליל בשחקן הראשי שלו (והוא מאוהב: כאמור, עוד לפני הסרט הזה אנדרסון ליהק את מקדואל ל"והיה אם", ושיתוף הפעולה היה כל כך מוצלח, שאנדרסון אפילו השאיר את הדמות עם אותו השם - מיק טראוויס - כש'מיק' הוא שם החיבה של מקדואל בחייו האמיתיים). הסרט שזור בביקורת חברתית נוקבת ביותר, המופנית בדרך-כלל כלפי אורח החיים הקפיטליסטי, האימפריאליסטי, הגלובליסטי וגם הקולוניאליסטי המערבי. מדובר בהרבה פרות לשחוט, כך שאנדרסון ויתר על גישת הסבטקסט המעודנת והלך ראש בראש עם הבוטות, הקיצוניות וההתרסה הישירה נגד כל מוסד וממסד שהתרבות הצרכנית שלנו מקדשת, לעיתים קרובות בעיוורון מוחלט.
על מנת אולי להקל על הצופה את 178 הדקות הארוכות של סרטו הדחוס ומעורר המחשבה, אנדרסון לקח את המוסיקאי אלן פרייס ושתל לאורך הסרט סצנות מוסיקליות בהן רואים את פרייס ולהקתו במעין ג'ם סשן המורכב משירים מוצלחים באמת, שמספקים לא פעם רמז מטרים או ערך מוסף לעלילה. בכל מערך אחר, ההרפתקנות הניסיונית הזו, המתבטאת בצורות שונות לאורך הסרט כולו, יכלה להסתיים בכישלון חרוץ. אך בידיו היציבות של אנדרסון ובעזרת נוכחותו המהפנטת של מקדואל, התוצאה היא יצירה מרתקת בכל מובן, שלהחמיצה יהיה לא פחות מביש מזל גדול.

Rocket Science, במאי: ג'פרי בליץ, ארה"ב 2007
במעבר חד מהאלטרנטיבי לפופולארי, אל הכר הפורה ביותר להשראה קולנועית, שני רק למלחמות עולם וכיבושים קולוניאליים - התיכון האמריקאי. מאז סרטיו המתוקים של ג'ון יוז (מועדון ארוחת הבוקר, בת שש-עשרה הייתי, שמתי ברז למורה), לא נראה שהתיכון האמריקאי ידע פריחה קולנועית כפי שאנו חווים בשנים האחרונות. בין המיינסטרים הנלעג (סדרת אמריקן פאי המעיקה והאינסופית) לאינדי המעניין (בריק), נראה שמנגנוניה הפנימיים של מערכת החינוך האמריקאית מוכרים לרובנו טוב יותר מזו שלנו. עד כדי כך, שקונספטים מופשטים בעליל כמו תחרויות איות, קבוצות מעודדות ונבחרת פוטבול תיכונית, שגורים בפינו כאילו מדובר במשהו שחווינו או אפילו התוודענו אישית לקיומו.
זו אחת הסיבות ש-Rocket Science, סרטו של ג'פרי בליץ, זוכה פסטיבל סאנדאנס, הוא חוויה כמעט מזככת, שמצליחה להשיב מעט הומאניות וחן לחוויית ההתבגרות האמריקאית.
הסרט מגולל את סיפורו של האל הפנר, נער ביישן וסימפטי שלוקה בגמגום, בנוסף להיותו נתון בתא משפחתי מפולג, עם אח בכור תימהוני לחלוטין וזוג הורים אינפנטיליים. הישועה מגיעה, כמתבקש, מכיוון נערה בבית ספרו, מעין תותחית-על סופר כריזמטית, ראש מועדון הוויכוחים התיכוני, שמזהה בו פוטנציאל ומנסה לגייס אותו לשורות המועדון. העלילה, שמתחילה כמו מיליון סרטים שראינו וביליון סרטים שעוד לא ראינו אבל שבטוח נראה, סוטה במהרה לכיוונים טיפה פחות קונבנציונאליים, כשלא פעם נראה שהבמאי עצמו מבולבל ולא בטוח לאן הוא רוצה לקחת זה. אבל הדמויות סימפטיות, הדיאלוגים מעניינים והקריינות שצצה משום מקום, כאילו שייכת לז'אנר אחר, מספקת מבט אירוני ונוגה על ההתרחשויות. כך שבסופו של דבר, הצופה מרפה מהצורך לנווט את העלילה להפי-אנד הצפוי והדביק ופשוט מתמסר לבליץ ולסיפור המוזר והמעניין שהוא מספר. 
בליץ, שסרטו הקודם, ודייק!, היה סרט דוקומנטרי מבעית ומרתק שעקב אחרי מתבגרים הלוקחים חלק בתחרויות האיות האמריקאיות, ניחן כנראה בעניין מוגבר במילים - דיבור וביטוי עצמי מילולי על כל גרורותיהם האפשריות. התכונה הזו, שניצבת במרכז העלילה לאורך הסרט כולו, בין אם במגבלה של הדמות הראשית או ביכולת המוגברת של הדמות הנשית שלצידו, מהדקת את הסרט לחוויה רהוטה ומאתגרת יותר מאינספור הסרטים העוסקים בקרקע דומה ונראה לעיתים שפונים לקהל יעד או כרות אונה או ילדותי בצורה חולנית.          
אז התיכון האמריקאי אמנם נשאר במרכז, ותחרות ויכוחים תיכונית היא רעיון זר לנו לא פחות מתחרות זריקת גמדים למרחק (שאסורה כעת בחוק ברוב המדינות), אך החוכמה לא טמונה במידת הזרות של הרעיונות המוצעים בסרט. החוכמה האמיתית היא יצירת עומק אנושי ורעיוני כך שגרעין העלילה, שתהא אשר תהא, הוא זה המייצר רגש, שהוא לא פחות מאוניברסלי.  במובן הזה, הכלל לא פשוט להשגה, סרטו של בליץ - על החמלה, הכעס והאהבה שבו - הוא בלי ספק סיפור הצלחה.

מתוך "אלטרנטור", טור חדש על קולנוע אלטרנטיבי, בשיתוף האוזן השלישית ו-YNET


שירה בן-סימון (09/03/08)

מקדואל הוא מייקל הוא מיק
עלייתיו ונפילותיו של איש מכירות הקפה
שיא המזל ושיא ביש המזל
אנטי קפיטליסטי, אימפריאליסטי ועוד
אנדרסון ומקדואל. הבמאי ושחקנו
משיב את ההומאניות לתיכון האמריקאי
מעשה בנער ביישן שלוקה בגמגום
הישועה תבוא בדמות נערה
ביטוי עצמי על כל גרורותיו
 




אוזןבר: פתוחים לאירועים סגורים

הרמת כוסית / כנסי חברות / אירועים סגורים / מסיבות יומולדת / הזמינו עכשיו! כאן הפרטים

אוסף נדירים בלתי נפוצים

מגוון גדול של תקליטים במצבים מצוינים ובמהדורות מוקדמות הגיע בעיתוי חגיגי של ספטמבר בואך אוקטובר. הנה פירוט. נתראה בחנות

האוזן קונה אוספים של תקליטים משומשים

התקליטים תופסים אצלך יותר מידי מקום בבית?
רוצה להיפטר מאוסף הוינילים, הדיסקים וסרטי הדי וי די שלך?
עובר דירה? עוזבת ת'עיר? האוספים הישנים שלך ימצאו אצלנו בית.
לפרטים

צ'רלי מגירה – הרטרוספקטיבה בתקליט כפול

צ'רלי מגירה, גבי אבודרהם בשמו האמיתי, הוא מגדולי גיבורי הגיטרה שיצאו מארץ הקודש, אך לא ידעו להכיל אותם. מגירה נאלץ לנדוד לברלין, שם קץ לחייו. אמן טהור, פראי ואוטנטי. גיטריסט גאון וחיית במה, שהרטרוספקטיבה החדשה עושה עמו צדק ומנציחה במלוא הדרה את פועלו של היוצר שמת. בקרוב על מדפי האוזן

כתבו לנו YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוקהאוזן השלישית בטלפון