26/08/2019
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Claypool/Lennon
  2. Dream Theater
  3. Steve Kilbey
  4. Tom Waits
  5. Bohemian Rhapsody
חדשים בג'אז באוזן
  1. Charles Mingus
  2. Alice Coltrane
  3. Charles Lloyd
  4. Aaron Parks
  5. The John Betsch Society
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

הבמאי כמותג
המרחק בין פרסומות לקולנוע מתקצר, ומעורבותם של במאים ידועים בקמפיינים גוברת. פרסומת יכולה להיחשב מעין סרט קצר – רק עם ייעוד שיווקי, המתבטא גם בעצם בחירת הבמאי. כמה אסופות חדשות חושפות את מה שבין קולנוע למותגים

פרסומות הן קולנוע לכל דבר, רק בפורמט קצר במיוחד ועם ייעוד שיווקי. ניתן לומר, אמנם, שאותו ייעוד שיווקי עומד בסתירה להגדרת פרסומת כקולנוע, משום שהוא שיקול זר לעשייה אמנותית. אלא שקולנוע אינו אמנות "טהורה", וגם אינו אמור להיות, ושיקולים "זרים" הם אלמנטריים לחלוטין, במיוחד בקולנוע של ימינו. סרטים רבים, הוליוודיים ועצמאיים, זוכים לשינויים מרחיקי-לכת על-פי משוב של קהל בהקרנת מבחן. סרטים דוקומנטריים רבים מחוייבים למטרות פוליטיות עד כדי חציית הגבול לתחום התעמולה. מה ההבדל, אם כן, בין אונס על-ידי שיקולים הנוגעים להפצת הסרט לכאלה הקשורים בהפצת מוצר אחר? ומה ההבדל בין שיעבוד לאג'נדה פוליטית לבין שיעבוד למותג?

ייחודה של אסופת הפרסומות Kings of Ads, על שני חלקיה, הוא בכך שרבות מבין 165 הפרסומות הכלולות בה נעשו ע"י במאי קולנוע מפורסמים. בין ארמאני של סקורסזה לווינסטון של שברול ישנן גם לא מעט שיוצריהן הם במאי פרסומות מובהקים כמו טרסם סינג, מישל גונדרי, ז'אן-בטיסט מונדינו או ז'אן-פול גוד. את הקבוצה הראשונה ניתן לחלק בתורה לבמאים שהתחילו את דרכם כבמאי פרסומות והפכו לבמאי קולנוע נחשבים (יו הדסון, רידלי סקוט, טוני סקוט), ולעומתם במאי קולנוע שלמעשה הוזמנו להתנסות בפורמט לא מוכר מבחינתם, על כל המגבלות הייחודיות לו. ההתמודדות הקריאטיבית עם מגבלות הפורמט ועם התאמת הנרטיב (או כל אלמנט קולנועי אחר) למטרת העל של הטמעת המותג מאפשרת התייחסות לפרסומת כאל וריאציה על תימה, במיוחד כשמדובר בקמפיין שנעשה על-ידי כמה במאים. התימה היא כמובן ערכי המותג.

שתי הדוגמאות הטובות ביותר, הכלולות באסופה, הן הפרוייקט הנפלא של חברת שלטי החוצות JC Decaux  והקמפיין של חברת הסיגריות Parisienne People. בדיוק כמו בפרוייקטים הקולנועיים Ten Minutes Older  (פרשנויות אישיות למושג "זמן") או
 010911 (פרשנויות אישיות לטבח ה-11/9), גם כאן הוזמן קאדר בינלאומי של במאים בעלי שם לספק פרשנויות פרטיות לתימה משותפת. הפרסומת שלJC Decaux  מורכבת מ-12 פרשנויות בנות שלוש שניות לתימה "בוקר", כל אחת מהן בעיר גדולה אחרת בעולם. רוב הבמאים בחרו כמובן בשוט אחד בודד, והמינימליזם הכפוי הזה מייצר רצף מרתק של קולנוע מתומצת ומדוייק. לונדון של מייק פיגיס, שטוקהולם של רוי אנדרסון ופראג של איוון זכריאס התעלו במיוחד בבחירת רגע מייצג. כל שנותר הוא לחתוך 71 פריימים מיותרים כדי להישאר עם האימפקט המושלם של צילום סטילס (או שמא נאמר: שלט חוצות).

הקמפיין של Parisienne People בנוי מחמש פרסומות, חופשיות לגמרי מבחינה תוכנית אבל בעלות קו ויזואלי המדגיש את צבעי המותג. הפנייה הממוקדת לקהל (נהנתני אך) מתוחכם הובילה לבחירה בפולנסקי, טורנטורה, קוסטוריצהלינץ' וגודאר כמעבירי ערכי המותג, והרווח הקולנועי כולו שלנו. הסרט של טורנטורה, על אלמנט הפנטזיה הקומי והטייפ-קאסטינג הקינקי שלו, הוא קולנוע איטלקי קלאסי בהתגלמותו; סרטו של פולנסקי הוא פראפרזה נהדרת על נשף הערפדים שלו עצמו, השואב את האפקטיביות שלו מג'סטה אחת מבריקה של שחקן; קוסטוריצה ולינץ' כמו קוסטוריצה ולינץ' – הראשון דבק בחוויה הצוענית, השני בסוג הסוריאליזם הפרטי שלו, וכל אחד מהם יוצר אווירה קסומה בעלת אופי שונה; ואפילו גודאר – הגרוע שבפסבדו-אינטלקטואלים – ממצה את עיקרי האסתטיקה הנפוחה שלו לכדי חוויה אסוציאטיבית (פורמליסטית אך) מהנה.

בשני המקרים הללו יש לפעילות השיווקית גם ערך מוסף תדמיתי. סביר להניח שההפקה עצמה זכתה ליחסי ציבור במדיום הרלוונטי, ובכך הושג (לפחות חלקית) קישור המותג לתכונות אופי מסויימות בתודעה הצרכנית עוד לפני עליית הקמפיין. בחירה בבמאי קולנוע בעל שם לבימוי פרסומת עשויה בהחלט להיות רנדומלית, אבל במקרים מסויימים היא קשורה ישירות בערכי המותג. תסריט אופייני לסרטיו של אותו במאי וייבוא הסגנון הקולנועי הייחודי שלו אל הפרסומת עשויים לשרת טוב יותר הן את המודעות למותג ואת זכירותו והן את הפנייה לקהל יעד מפולח. כך, למשל, במקרה של הקמפיין העתידני-קומי של לוק בסון לאתר הקניות הצרפתי Club Internet. העיצוב וההומור מזכירים את האלמנט החמישי (וההקשר תורם לזכירות הקמפיין), והפנייה היא לקהל צעיר, אסקפיסטי, טכנופילי ובזבזני – אוכלוסייה שמן הסתם ראתה את האלמנט החמישי בהמוניה, ולפיכך תזהה את המותג עם טעמה הפרטי, אורח החיים המועדף עליה ואותן תכונות שהיא מזהה בעצמה.

דוגמה מצויינת אחרת היא עוד קמפיין צרפתי לליין משקאות קלים בשם Orangina. ארבע קומדיות אבסורד ממריצות אדרנלין שבויימו על-ידי אלן שאבה, שהקומדיה שלו Asterix & Obelix: Mission Cleopatre היתה הסרט המכניס ביותר בצרפת ב-2002. גם כאן, קהל היעד הוא צעיר, אבל מהסוג המורד, האינדיבידואליסטי: חנונים אינטיליגנטים שראיית העולם שלהם נובעת מאיזושהי ציניות נעורים מתפרצת (ע"ע בטירוף שלנו בגירסת השוקטה עם טל פרידמן). ההומור הפרוע (ואיתו גם פילוח קהל היעד) מתווסף למיצוב המסורתי של המותג כממריץ ואקסטטי, וניתן לראות זאת בשתי פרסומות ותיקות מאוד של אותו מוצר, האחת של ז'אן-פול גוד והשנייה של קרלוס סאורה, כפי הנראה מתקופת חתונת הדמים. זאת של סאורה גם מייצגת טרנד נוסף, של פרסומות שהן פרפראזות על סרט של במאי הפרסומת, שוב כדי לחזק את הזכירות והזיהוי של מותג עם טעם תרבותי. בין השאר נכללים באסופה פרודיה של אנג לי על נמר דרקון בכיכובה של ז'אנג זי-יי, ספין-אוף של וונג קאר-וויי על מצב רוח לאהבה בכיכובם של טוני לונג ומגי צ'ונג, ותשדיר זהירות בדרכים של ז'אן-פייר ז'נה עם האופי הויזואלי של עיר הילדים האבודים.

המותג כרקע לנרטיב (לא לבלבל עם המוצר כשחקן) והסלוגן כפואנטה מהווים למעשה חלק אינטגרלי (מבחינה קולנועית) של הסרטים הקצרים בז'אנר הפרסומת. דוגמה לשלמות הבלתי-ניתנת להפרדה הזו היא סרטון המד"ב של רידלי סקוט לפפסי שהסלוגן המצויין שלו – The Choice of a new generation – מוסיף לו עוד רובד של משמעות. כנ"ל הסרטון המינימליסטי של הצלם השוודי פטר וסטר ל-Samarin, תרופה למיחושי מעיים: one-shot, מצלמה סטאטית, מיזנסצינה של כניסת הדמויות לפריים בתחילת הסרטון ויציאתן מהפריים בסופו ותו לא, ורחש אחד בסאונד. המינימום הנ"ל מספיק לווסטר כדי לספר עלילת “?whodunit“
מושלמת (אם כי ללא פתרון התעלומה), והסלוגן משמש כ"מוסר השכל".

הפרסומות שהוזכרו כאן הן כמובן רק קצה הקרחון. האסופה גדושה בסרטים קצרים משובחים, קולנוע מרוכז ותמציתי שמספר סיפור ומעביר מסר, והכל בהרבה פחות מאורכו של רולר. טובים במיוחד הם סרט האנימציה הגאוני של אולפני פיקסר, שמוכר את המותג באמצעות פואנטה מבריקה (ולכן לא ניתן להסגיר אותו כאן); הקומדיה האתנוגרפית של קוסטוריצה על עלי באבא וארבעים השודדים למנוע החיפוש Infostrada; קומדיית הריגול של ז'אן-ז'אק אנו לפורד שמספקת אליבי נרטיבי מושלם לתיאור המפרט הטכני של המוצר במסגרת הדיאלוג של השחקנים; הסרטון המופלא של יו הדסון לפיאט, שהדרך הכמעט יחידה לתאר אותו היא "דז'יגה ורטוב בצבע פוגש את פנטזיה של דיסני"; קמפיין סרטי הדרך של קוונטין דופייה לליווייס בכיכובה של הבובה הצהובה חובבת הטרנס, ועוד ועוד ועוד (ועוד). שני הדברים היחידים שניתן לזקוף לחובתה של האסופה הזו הם עודף הפרסומות מהסוג הטכנוקרטי, שכולו קלישאות קריאטיביות ומפגני פוסט-אפקטס, והעובדה שפרסומות מאותו קמפיין לא ערוכות פה בזו אחר זו, אלא מפוזרות באופן שנראה שרירותי לחלוטין.

Kings of Ads 1
Kings of Ads 2

במאים שונים

פורמט : DVD ZONE 2 NTSC



איתן סנה (12/07/04)
 




משלוח תקליטים חדש

משלוח חדש ייבוא של תקליטי חו"ל, שהגיע ממש היום. כלומר שלשום. ערב רב של זרמים ומגמות. הנה כמה דוגמאות

גאגא חדש על המדף!

מהדורת די וי די מהודרת עמוסה בבונוסים בסרטו של תומר הימן על אוהד נהרין

אוצרות המוזיקה מברזיל במשלוח חדש ומסחרר

מהיופי של הבוסה נובה אל הטירוף והחדשנות של הטרופיקליה, הפ׳אנק, הגרוב, התעוזה והתמימות שישנה רק במוזיקה הברזילאית. תקליטים ודיסקים. מוזמנים

בסוף אוגוסט - אוזןבר חוגג יומולדת 11 עם אורחים, הופעות והפתעות

מרתון יומולדת חגיגי ושמח. חאפלה עם יהודה קיסר ואורחים: דודו טסה, זהבה בן, אתי לוי ועוד. זקני צפת באים לתת בראש והשקה חגיגית לתקליט ילדים נדיר של אריק איינשטיין ורוב האקסלי. 29-30-31 באוגוסט: אוזןבר חוגג, האוזן מצטרפת והקהל מוזמן לשמוח איתנו. הפרטים

כתבו לנו YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוקהאוזן השלישית בטלפון