08/12/2019
סרטים חדשים בספרייה
חדשים בלו-ריי
חדשים מתרוגמים
הוצאות מחודשות
סרטים ישראלים חדשים
הסרטים המבוקשים
אלבומים חדשים LP/CD
  1. Claypool/Lennon
  2. Dream Theater
  3. Steve Kilbey
  4. Tom Waits
  5. Bohemian Rhapsody
חדשים בג'אז באוזן
  1. Charles Mingus
  2. Alice Coltrane
  3. Charles Lloyd
  4. Aaron Parks
  5. The John Betsch Society
  • שתפו בפייסבוק
  • שתפו בטוויטר

בין אכזריות אבסורדית לאופרה של צבע
סייג'ון סוזוקי וטקאשי מיאיקה ניסחו את ערכי היאקוזה היפניים המודרניים כמורשת ההיסטורית של הסמוראים, אבל גם כעולם המשלב אכזריות איומה ורגישות רכה

אולפני ניקאטסו היפניים הוכו בתדהמה ונמלאו כעס רב ב-1967, כשסייג'ון סוזוקי הניח על המדף בחדרי ההקרנה שלהם את תפיסת החיים החדשה שלו. Branded to Kill, סיפורו ההזוי והאניגמטי של המתנקש מספר 3 בעולם הפשע, חרג מכל מוסכמה מסחרית. האולפנים פיטרו את הבמאי בלי להניד עפעף. אולם עד אז הספיק הגאון האכזר להפיק מספר יצירות מופת, רבות מהן עוסקות בעולם הפשע המאורגן היפני ובעיקר במשברים שעברו עליו לאחר מלחמת העולם השנייה. כמו ב-Branded, גם בסרטיו המוקדמים יותר נוטה סוזוקי לתאר את העולם מנקודת ראותו של גיבור הנתון במשבר, הנתלה בין שמיים וארץ בניסיון לשלב את ערכי היאקוזה המסורתיים עם עולם מודרני מנוכר, טכנוקרטי וניהיליסטי. מכיוון שהשילוב כמעט בלתי אפשרי ומייצר בעיקר אלימות ריקנית, נוטים הגיבורים לברוח למחוזות אחרים, כמו ב-Tattood Life מ-1965 וב-Tokyo Drifter מ-1966 המבריק, או למחוזות הזייתם, לעולמם הפנימי האמורפי כמו ב-Branded. בדרך כלל מדובר בשילוב בין השניים, שכן ב-Drifter, הגיבור אמנם יוצא לסוג של גלות פיזית ולהתבודדות, אך בו בזמן הופך הסרט למיצג סוריאליסטי, גאוני בסגנון האקססיבי שלו.
בעולם שסוזוקי בונה במצלמתו מקבלת שפיכות הדמים נופך תיאטרלי מפעים. הסטים מרהיבים באקסצנטריות שלהם, הצילום מרבה להבליט אלמנטים של צבע, כמו גם התפאורה, מה שהופך את שפיכות הדמים לאופרה בעלת מטענים מיתולוגיים. בדמיון (ובדמיון הקולנועי), אומר סוזוקי, אפשר להפשיט את עולם הפשע מהאפרוריות המדכאת שלו, על מנת שניתן יהיה להמשיך להתמודד עם קיומו. כל מי שבא לצפות בקולנוע יפני חייב להבין שהיאקוזה הוא יותר מארגון של עולם תחתון. היאקוזה ביפן היא מסורת שיש לה היסטוריה של יותר מ-300 שנה, ושואבת מתרבות הסמוראים שכמותה הייתה גם היא אלימה, אך מלאת טקס וסדר פנימי. מלחמת העולם השנייה והכיבוש האמריקאי ערערו את הלגיטימיות המוסרית של היאקוזה, שעליה השתלטו מיני בריונים הקרויים Gurentai. החרב המסורתית הוחלפה באקדחים, ומלחמות הטריטוריה הפכו את הערים לשדות קטל של חוסר אמון ורדיפת בצע נטולת כבוד.
השילוב שביצע סוזוקי בין עולם הפשע למבע קולנועי מסוגנן וצבעוני נותן עדיין את אותותיו ברבים מסרטי הפשע הגדולים של העשור האחרון, בעיקר בעבודותיו המהפנטות של טקאשי מיאיקה. מיאיקה אינו רק יורשו של סוזוקי כבמאי ז'אנר, הוא גם מסמן, כמו אביו הקולנועי, אומץ קולנועי שובר מוסכמות. בארץ, ובמערב באופן כללי, מוכר מיאיקה בעיקר מסרט האימה המבעית שלו, Audition משנת 1999. למרות זאת, מדובר בבמאי ששם את עיקר הדגש על ז'אנר סרטי הפשע, ויותר מכל נושא אחר עיסוקו ביאקוזה מוקדש לסיפורים עוכרי השלווה שלה ולמבנים החברתיים-פוליטיים-פסיכולוגיים שלה.
בשל העובדה שהאיש הוא בולדוזר חריג שמביים בין ארבעה לחמישה סרטים בשנה (!!!), ניתן לראות בגוף עבודותיו מסמך ממצה מאוד, בעל ממדים אנציקלופדיים, להבנת עולמם של היאקוזונרים. יצירת המופת הקולוסאלית שלו בתחום היא Fudoh: The New Generation משנת 1996, המבוססת על סדרת מנגה. זה הסרט שהביא אותו לתודעת העולם וזיכה אותו בפרס השופטים המיוחד של פסטיבל Fantasporto בפורטוגל. על מנת למנוע מלחמת כנופיות בלתי רצויה ותבוסה מקריב אביו של הילד ריקי פודו את אחיו הבכור, כאקט של פיוס. כשריקי גדל לנער יפה תואר ועגמומי, הוא יוצא למסע נקמה במועצת הפשע שהביאה להסכם, וכמובן גם באביו האינטרסנט. מעבר לשימוש המבריק בקיטש, טבולה המלודרמה האכזרית הזו בהומור לא פחות מאשר בדם: חבורה של מתנקשים בני תשע שמשחקים כדורגל עם ראש כרות, נערת בית ספר קילרית שהורגת באמצעות חצים קטלניים הנורים מאיבר מינה, ועוד הפתעות רבות ממוחו הקודח והחולני של מיאיקה. כמו בסרטיו הרבים שיבואו אחר כך, מערבב הבמאי תמות של יחסי אבות ובנים, גילוי עריות ואמביוולנטיות מינית.
נושא היאקוזה מעורר באופן אוטומטי שאלות של היררכיה חברתית ומערכות יחסים משפחתיות. היאקוזה בנויה על מספר ערכים בסיסיים, אחד מהם הוא נאמנות מוחלטת, עד מוות, של החיילים הפשוטים לבוסים שלהם, בדיוק כפי שהיו הסמוראים כבולים בחוקי נאמנות קשוחים לדאימיו (ראש המשפחה ביפן הפיאודלית). הקשר בין דמויות האב של ראשי הסינדיקטים וראשי הכנופיות לבין "הבנים" הכפופים להם נקרא oyabun-kobun, והוא תופס מקום מרכזי בסיפוריו של מיאיקה. שני סרטים חדשים יותר של מיאיקה מספקים מבט ריאליסטי יותר וכבד ראש לעולם הפשע היפני. Agitator משנת 2001 הוא סאגת פשע קודרת ומאוד פוליטית שמספקת חתך עומק אל תוך נבכי האינטריגות, תהליכי החניכה, ערכי המוסר הפנימיים ויחסי הסימביוזה בין הדרגים השונים על פי עקרון ה-oyabun-kobun ביאקוזה.
Yakuza Demon משנת 2003 מתאר את מלחמתו הדון-קישוטית והמרגשת של יאקוזונר בכל מי שמנסה לפגוע בבוס שלו, במשפחתו, ובכנופיה הקטנה שלו. הרעיון החוזר הוא שאין פשרות בקשר הנאמנות המעוגן בכל כללי הטקס. איש יאקוזה נאלץ לפעמים לבגוד בקשרי הדם שלו על מנת לעמוד בנאמנותו ל"אב" הכנופיה. נראה שמיאיקה בוחר בדרך אמביוולנטית בייצוגו את היאקוזה. מצד אחד מורגשת אהדה גדולה, אפילו הערצה, לקוד המוסרי האידיאליסטי של הגנגסטרים. מצד שני, הוא מבקר אותם ללא רחם, לעיתים בז להם, ועל פי רוב לועג להם תוך שימוש בהומור שחור וציניות נונשלנטית. למתעניינים בגישה האחרונה מומלץ לצפות ב-Deadly Outlaw Rekka משנת 2002, על יאקוזונר שיוצא מכלל שליטה עד כדי גיחוך, וכמובן ב-Ichi the Killer שהופק שנה קודם, שבו משלב מיאיקה את אהבתו למוטיב גיבור העל בתוך סרט פשע ז'אנרי.
יצירה קצת שונה היא Gozu משנת 2003, על יאקוזונר שמצטווה לחסל את "אחיו" לכנופיה, מה שמוביל אותו לבלבול ערכי ולנסיגה למחוזות ההזיה. בדומה לסוזוקי ב-Branded to Kill, בוחר מיאיקה לפנות אל תוך נבכי נשמתו הקרועה של גנגסטר במשבר פסיכולוגי עמוק, וכמוהו עושה מיאיקה שימוש באלמנטים סוריאליסטיים, אניגמטיים ואפלים. אוהדי דיוויד לינץ' יאהבו את זה, אין ספק.
לבעלי הלב הרך מומלץ לצפות ב-Blues Harp משנת 1998, דרמה קטנה ונוגעת ללב, על סוחר סמים שרוצה לנטוש את הרחוב, להקים משפחה ולנגן במפוחית שלו במועדון הבלוז בו הוא מועסק כבארמן. ידידותו עם איש יאקוזה, אותו הציל ממוות, עלולה לסכן את תוכניותיו. ולקינוח, נציע את הסרט Graveyard of Honor, שמתאר הידרדרות של איש יאקוזה להרס עצמי הכולל גם התמכרות לסמים ושחיטה של כל מה שנקרה על דרכו. מדובר ברימייק לסרט של קינג'י פוקאסאקו מ-1975. הסרט עגמומי בגישתו ומייצר רגש בעיקר מתוך מערכת היחסים העדינה באופן מאוד מפתיע, שמנהל הבחור עם חברתו. המוטיב של גבר חסר שליטה ומסוכן שמוצא רגעים של חסד בחיקה של אישה פשוטה המאוהבת בו חוזר על עצמו גם ב-Rekka שהופק אותה שנה. מיאיקה אוהב לחקור נושאים מכמה זוויות, וההספק הבלתי נתפס שלו מאפשר לו לעשות זאת. אנחנו מחכים למעדן הבא.

ועוד שני סוזוקי חדשים
שני סרטים נוספים של סייג'ון סוזוקי הגיעו באחרונה לאוזן השלישית, שניהם בהוצאת קריטריון המשובחת. סרט הפשע המסוגנן וכנראה סרטו הטוב והקוהרנטי ביותר של סוזוקי Youth of the Beast משנת 1963, מעמיד במרכזו בריון אלים שמחרחר מלחמה בין שתי קבוצות יאקוזה יריבות, קצת בדומה ליוג'ימבו של קורוסאווה. מה שנפתח בפרשת רצח והתאבדות הנחקרת על ידי המשטרה, מוביל לכמה תגליות מפתיעות ככל שהעלילה מתפתחת. הסרט מאופיין בצבעוניות עוצרת נשימה ובקומפוזיציות מקוריות ועיצוב חללים שיגרמו לכל חובב קולנוע ללקק את שפתיו ולהיאנח מקנאה. ג'ו שישידו (שמככב גם בסרטו של סוזוקי Gate of Flesh) מופיע בתפקיד הראשי. המהדורה כוללת גם מאמר מאת מבקר הקולנוע הווארד המפטון.
הסרט השני, Fighting Elegy משנת 1966, מעמיד במרכזו תלמיד בית ספר מאוהב שמתעמת עם קשיי התבגרות. מושא אהבתו, נערה קתולית שהיא גם פסנתרנית, מעוניינת רק להחזירו בתשובה ולתקן את דרכיו, מה שמגרה אצלו עוד יותר את התוקפנות. תוך התייחסות להיסטריה גברית, מיניות מודחקת וקונפליקט בין ערכי המאצ'ואיזם היפניים לצורך באהבה, מספק הסרט עוד חוויה אסתטית מרשימה בשחור-לבן יפהפה, כיאה לאחד מגדולי הבמאים של ארץ השמש העולה. סוזוקי מתריע כאן מפני ההידרדרות למערכת מוסר פשיסטית כפי שקרה ביפן בשנות השלושים, בלי להימנע משימוש בהומור. מהדורת קריטריון כוללת חיבור מאת המומחה טוני ריינס.

ועוד המלצות מהמזרח...
ויש עוד כמה אפשרויות מעניינות בתחום הפשע מהמזרח הרחוק. מיפן מגיעה יצירת מופת נוספת שמשלבת אלימות קשה עם צבעוניות ואסתטיקה. Gonin, סרטו של טקאשי אישי מ-1995, מגולל את נסיונה של קבוצת אאוטסיידרים לשדוד כנופיית יאקוזה מקומית. לאחר הפגיעה הזו, נשלח מתנקש בגילומו של הבמאי טקאשי קיטאנו (שמביא איתו התייחסות הומוריסטית אבסורדית), לחסל את החבורה בזה אחר זה. קודר מאוד.
נרד מעט דרומה להונג קונג על מנת להציג את אנדי לאו ואת טרילוגיית דרך ללא מוצא שלו, שעשתה חיל גם במערב והשנה יצאה גם בתרגום עברי. האוזן השלישית רכשה גרסה מאוחדת של שלושת הסרטים שנערכו לסאגה מרשימה של חמש שעות, והפעם בסדר הכרונולוגי של העלילה בניגוד לסדר ההפקה המקורי, שבה הסרט השני שימש פריקוול לראשון. למי שעוד לא צפה, מדובר בשוטר שמוחדר לאורך שנים ל-Triads, המאפיה ההונג קונגית הקשוחה, כשמולו מוחדר מאפיונר לשורות המשטרה.
אור מנצנץ נוסף מעיר האורות של המזרח הם האחים פאנג, שעבודותיהם מסמנות קול מבטיח מממלכת סרטי האקשן. הצמד המבריק הזה החל להפיק ולביים סרטים דווקא בתאילנד השכנה, ושניים מוקדמים שלהם ראויים לסימון. Bangkok Dangerous, סרטם המשותף הראשון של האחים המופלאים הוא יצירה מהפנטת, דלת תקציב, ערוכה בקצביות לצלילי מוזיקה אלקטרונית. מתנקש חירש-אילם פוגש בחורה מהוגנת ומתחיל לחשוב על שינוי מהותי בחייו. יצירה מדממת אך מרגשת להפליא, שיוצרת הזדהות מוחלטת עם דמות חצויה משולי החברה, שכל כך רוצה לאהוב בעולם נטול אהבה. One Take Only הוא הסרט שביים אוקסייד פאנג בלי אחיו דני. בסרט זה מפגיש הבמאי בין סום, נערת תיכון שעוסקת בזנות, לבאנק, מוכר סמים קטן, שיוצרים יחד אוטופיה קצרה וממומנת. זו עתידה להתנפץ כשהם מחליטים להשתתף בעסקה שקצת גדולה עליהם, אבל יכולה להבטיח את עתידם הכלכלי. קולנוע דל תקציב שבועט לשמיים.
ולסיום, עוד שם חשוב מסיאם הרחוקה. נונזי נימיבוטר, במאי תאילנדי מעולה ועולה, ביים ב-1997 את Dang Bireley and the Young Gangsters, המתאר את קורותיה של כנופיית רחוב בשנות החמישים. הסרט משלב הווי, מוזיקת רוק'נרול, מלודרמה סבונית משובחת והרבה אהבה לג'יימס דין.

ערן קידר (31/03/05)

לכתבות נוספות במגזין הגנגסטרים - לחצו כאן

חריגה מכל מוסכמה מסחרית
בריחה למחוזות אחרים
שבירת מוסכמות ובעתה כללית
מלודרמה טבולה בדם ובהומור
תהליכים סימביוטיים בין הדרגים השונים
מוטיב גיבור העל
בלבול ערכי ונסיגה למחוזות ההזיה
בריון מחרחר מלחמה
קשיי התבגרות של תלמיד
קיטאנו נשלח להתנקש
מתנקש חירש-אילם מתאהב
הרבה אהבה לג'יימס דין
 




אוזןבר: פתוחים לאירועים סגורים

הרמת כוסית / כנסי חברות / אירועים סגורים / מסיבות יומולדת / הזמינו עכשיו! כאן הפרטים

אוסף נדירים בלתי נפוצים

מגוון גדול של תקליטים במצבים מצוינים ובמהדורות מוקדמות הגיע בעיתוי חגיגי של ספטמבר בואך אוקטובר. הנה פירוט. נתראה בחנות

האוזן קונה אוספים של תקליטים משומשים

התקליטים תופסים אצלך יותר מידי מקום בבית?
רוצה להיפטר מאוסף הוינילים, הדיסקים וסרטי הדי וי די שלך?
עובר דירה? עוזבת ת'עיר? האוספים הישנים שלך ימצאו אצלנו בית.
לפרטים

צ'רלי מגירה – הרטרוספקטיבה בתקליט כפול

צ'רלי מגירה, גבי אבודרהם בשמו האמיתי, הוא מגדולי גיבורי הגיטרה שיצאו מארץ הקודש, אך לא ידעו להכיל אותם. מגירה נאלץ לנדוד לברלין, שם קץ לחייו. אמן טהור, פראי ואוטנטי. גיטריסט גאון וחיית במה, שהרטרוספקטיבה החדשה עושה עמו צדק ומנציחה במלוא הדרה את פועלו של היוצר שמת. בקרוב על מדפי האוזן

כתבו לנו YouTubeהאוזן השלישית בפייסבוקהאוזן השלישית בטלפון